הבמאי של 'החדרים האחוריים' חשף פרט מפתיע שגרם לי לשנות את דעתי

כשמדובר בהסרטת משחקי אימה או סיפורי אימה אינטרנטיים (creepypasta), אני נוטה לאמץ גישה זהירה. ההיסטוריה מוכיחה שסרטים המבוססים על יצירות כאלה לא תמיד מצליחים לעמוד בציפיות, ולכן קשה לי לצפות מהם להצליח. אך הפעם, ההקפדה והמחויבות של הבמאי קיין פרסונס והצוות שלו לשמור על נאמנות מוחלטת לסיפור המקורי הצליחו לשנות את דעתי. כעת, אני ממש מצפה לראות את התוצאה של עבודתם המסורה.

במהלך אירוע CCXP Mexico, פרסונס חשף פרטים חדשים על הסרט העתידי של 'החדרים האחוריים', בכיכובו של השחקן צ'יווטל אג'יופור. בין היתר, הוא סיפר על בניית סט עצום בגודל 30,000 רגל רבוע, שבו הצוות והשחקנים אכן הלכו לאיבוד. סט זה נועד לשחזר את החוויה הייחודית של החדרים האחוריים, שבה אין סוף לחדרים ולמסדרונות, והם לעולם לא משתנים.

"הסט היה עצום. בנינו 30,000 רגל רבוע של חדרים אחוריים שאפשר היה ללכת בהם. למעשה, חלק מהאנשים הלכו לאיבוד. זה הרגיש כאילו אנחנו נמצאים שם, וזה היה מוזר מאוד," אמר פרסונס.

הבמאי הדגיש כי החדרים האחוריים אינם מרחב חלומי שבו החדרים יכולים להשתנות ברגע שמסתובבים. במקום זאת, הם מנצלים את יכולת המוח האנושי למפות ולהבין מרחבים. "אם תחזור על עקבותיך, תמצא את הדרך חזרה, אבל היא תמשיך ותמשיך ללא סוף. זה המקום שבו נוצרת הבלבול והמורכבות," הסביר.

פרסונס עצמו היה מעורב בסדרת רשת שהסבה את החדרים האחוריים ליוטיוב, מה שמלמד על מחויבותו האישית לסיפור. סיפורי אימה אינטרנטיים, במיוחד כאלה שמקורם בפורומים כמו 4chan, נוטים ליפול לקלישאות של ז'אנר האימה ולהפוך לסרטי אימה ברמה בינונית שמקבלים ציונים נמוכים באתר Rotten Tomatoes. תרגום מרחבים לימינליים לעולם הפיזי, שבו חוקי הפיזיקה וההיגיון שולטים, הוא אתגר נוסף שסרטים רבים לא מצליחים להתמודד איתו.

החדרים האחוריים אמורים להיות המקום אליו מגיעים כש"נוקרים" החוצה מהמציאות – רעיון כה סוריאליסטי עד שקשה לדמיין איך הוא יוצג בסרט. אך אם ההשקעה בבניית סט כה גדול ושמירה על הטון הנכון – החל מהחדרים האינסופיים ועד לקירות הצהובים האופייניים – היא אינדיקציה למה שצפוי לנו, הרי שמדובר בהבטחה לסרט מרתק.