החוב האמריקאי: הבעיה היא שיטת הבריאות, לא ההוצאות

החוב האמריקאי: בעיה אחת, שני פנים

לארצות הברית יש בעיה אחת גדולה: החוב הלאומי. הוא לא נובע רק מהוצאות יתר, אלא בעיקר ממערכת הבריאות המוגזמת שלה. שני אלה אינם שני משברים נפרדים, אלא שני צדדים של אותו מטבע. המכון לקאטו מציג בספר החדש שלו, Handbook on Affordability, את הסיבות העמוקות ואת הדרכים לפתרון.

החוב הלאומי: סכנה מבנית לכלכלה

הממשל הפדרלי מוציא יותר ממה שהוא גובה מזה עשרות שנים, והגירעון הופך לאיום קבוע על יציבות המחירים. כאשר החוב גדל מהר יותר מהכלכלה, המשקיעים מתחילים לצפות לאחת משלוש תוצאות: העלאת מיסים עתידית, קיצוצים עמוקים בהוצאות הציבוריות או אינפלציה שתמחק את ערך החוב בפועל. כאשר הקונגרס אינו מתחייב לשתי האפשרויות הראשונות, הוא בוחר באופן אוטומטי באינפלציה — כמו שקרה במהלך גל האינפלציה של 2021.

ההוצאה העצומה ממומנת באמצעות גירעונות, ללא התחייבות להחזר. כאשר הכסף מאבד מערכו, הבנק הפדרלי נאלץ להעלות ריביות בצורה חדה, מה שפוגע עוד יותר בכוח הקנייה של הציבור. פוליטיקאים ממשיכים להימנע מקיצוצים משמעותיים בתקציב, והאינפלציה והריביות הגבוהות נותרות גבוהות. כאשר אמינות הממשל נפגעת, קשה מאוד לשקמה — והמחיר לכך גבוה מדי עבור הקונגרס. כתוצאה מכך, המשבר צפוי לחזור על עצמו בעתיד.

ההוצאה הגדולה ביותר: ביטוחי בריאות

החוב הגדול ביותר נובע משתי תוכניות מרכזיות: ביטוח לאומי (Social Security) וביטוח הבריאות למבוגרים (Medicare). הביטוח הלאומי נושא בחוב לא ממומן של כ-28 טריליון דולר, ו-Medicare צפוי לגדול ללא גבול, ללא תקרה כלכלית. ללא רפורמות מבניות, המסלול הנוכחי אינו בר-קיימא מבחינה מתמטית, והסיכון לאינפלציה מתמשכת הופך לבלתי נמנע.

הבעיה האמיתית: שיטת הבריאות המופרזת

ארצות הברית מוציאה כמעט 18.5% מהכנסה לאומית על בריאות — יותר מכל מדינה אחרת בעולם המפותח, וכמעט פי שניים מהממוצע במדינות ה-OECD. הפתרונות הפוליטיים המקובלים מציעים להגדיל סובסידיות לצרכנים, אך גישה זו מרחיקה מלפתור את הבעיה. למעשה, היא מהווה את הסיבה העיקרית לעלייה במחירים.

כאשר מערכת הבריאות נשלטת על ידי Medicare, Medicaid והוצאות ממשלתיות אחרות, הצרכנים אינם מרגישים את עלות הטיפולים. כתוצאה מכך, מנגנון התחרות שדוחף להורדת מחירים בכל שוק אחר — מפסיק לפעול. מטופלים שאינם נדרשים לשלם מכיסם עבור שירותים שוליים אינם שואלים אם הם באמת נחוצים. ספקי שירותים אינם מתמודדים עם לחץ להוזלת עלויות, והמחירים ממשיכים לטפס.

הסובסידיות אינן פתרון — הן הבעיה. כאשר הממשלה מממנת את רוב הוצאות הבריאות, היא מרחיקה את הצרכנים מהעלות האמיתית של הטיפולים, ומעודדת עלייה מתמדת במחירים.

מה הפתרון? רפורמה מבנית דחופה

ללא שינוי יסודי במערכת הבריאות, החוב הלאומי ימשיך לגדול, והאינפלציה תהפוך לאיום קבוע. הפתרון אינו בהגדלת הסובסידיות, אלא בצמצום המעורבות הממשלתית והחזרת מנגנוני השוק לתפקד. רק כך ניתן יהיה לייצב את הכלכלה ולמנוע משבר עתידי.