ב-11 במאי 1942, גורדון היראבאיאשי, סטודנט אמריקאי ממוצא יפני, הואשם שלא דיווח לתחנת הבקרה האזרחית באזור שהוקצה לו במסגרת צו ממשלתי שהוצא במהלך מלחמת העולם השנייה. ההאשמה נגדה בעקבות חוקים שהוטלו על יפנים-אמריקאים בעקבות המתקפה על פרל הארבור, שאילצה אותם להיכנס למחנות מעצר.
בשנת 1943, בית המשפט העליון של ארצות הברית אישר את הרשעתו של היראבאיאשי בפסק הדין היראבאיאשי נגד ארצות הברית. ההחלטה עוררה מחלוקת רבה, שכן היא נתפסה כפגיעה בזכויות האזרח הבסיסיות של אזרחים אמריקאים ממוצא יפני. בית המשפט קבע כי הצווים הצבאיים שהוצאו היו חוקתיים, למרות שהם הפרו את זכויותיהם של אלפי אנשים.
גורדון היראבאיאשי עצמו הפך לסמל למאבק על צדק וזכויות אדם. לאחר המלחמה, הוא המשיך לפעול למען הכרה בטעויות שנעשו כלפי הקהילה היפנית-אמריקאית. בשנת 1987, בית המשפט העליון ביטל סופית את הרשעתו בעקבות עדויות חדשות על אפליה גזעית במערכת המשפט באותה תקופה.
סיפורו של היראבאיאשי משמש עד היום כתזכורת לחשיבות ההגנה על זכויות האזרח, במיוחד בתקופות של משבר לאומי.