מה המשותף לבראנן, דובס ו-SFFA? השינוי החוקתי שלא התרחש

בעת שסיימנו את המהדורה החמישית של ספר הלימוד שלנו בדיני חוקה, אנו עדים לתופעה מעניינת: בעוד שספרי הלימוד מציגים את הפסיקה האחרונה כשינוי דרמטי ומיידי, המציאות בשטח שונה למדי. התלמידים קוראים על החלטות כמו בראנן, דובס ו-SFFA ומקבלים את הרושם שחוקת ארצות הברית השתנתה בן לילה בתחומי הנשק, ההפלות וההעדפה המתקנת. אך המציאות היא מורכבת בהרבה.

הנשק: בראנן לא שינה דבר

בבראנן (Bruen) קבע בית המשפט העליון מבחן מחמיר לבחינת חוקי בקרת נשק, אך בפועל, השינוי היה מוגבל ביותר. כבר כשנה לאחר ההחלטה, בפסק הדין ראחימי (Rahimi), בית המשפט נאלץ לצמצם את המבחן ה'אנלוגי' שהטיל בראנן. חוקי הנשק במדינות הכחולות נותרו כמעט ללא שינוי, ומדינות רבות המשיכו לאפשר נשיאת נשק מוסווה עם הגבלות רבות. יתרה מכך, בית המשפט סירב לדון בכל מקרה הנוגע להיקף המקומות הרגישים או סוגי הנשק המוגנים על פי התיקון השני. שני המקרים הנדונים השנה (Hemani ו-Wolford) עסקו בנושאים שוליים שישפיעו מעט מאוד על בעלי הנשק.

הפלות: דובס לא עצר את ההפלות

בפסק הדין דובס (Dobbs) החזיר בית המשפט העליון את סוגיית ההפלות למדינות, אך בפועל, ההפלות לא פסקו במדינות השמרניות. רופאים במדינות הכחולות החלו לשלוח את התרופה מיפריסטון למדינות השמרניות, ואלו האחרונות חוקקו 'חוקי מגן' כדי להגן על הרופאים מפני אחריות משפטית. כתוצאה מכך, מספר ההפלות במדינות השמרניות אף עלה מאז דובס. בית המשפט טרם נדרש לסוגיית חוקי המגן, אך נראה כי יימנע מלהתערב גם בנושא זה. אמש, למשל, בית המשפט העליון סירב להכריע בסוגיית התרופה מיפריסטון (Danco Laboratories v. Louisiana) ללא כל הסבר, למרות ההשלכות המשמעותיות שלה.

העדפה מתקנת: SFFA לא שינתה את המציאות

בפסק הדין SFFA (Students for Fair Admission) פסל בית המשפט העליון את מדיניות ההעדפה המתקנת באוניברסיטאות, אך הנתונים מלמדים כי שיעורי הקבלה של מיעוטים גזעיים למוסדות היוקרתיים נותרו כמעט ללא שינוי. דו"ח חדש של מכון מנהטן מראה כי למרות התחזיות הקודרות של הרווארד ושאר האוניברסיטאות, שיעורי הקבלה של סטודנטים ממוצא אפרו-אמריקאי לא ירדו משמעותית. בית המשפט סירב לדון במקרה נוסף הנוגע למדיניות העדפה מתקנת בבית הספר התיכון של בוסטון (Boston Parent Coalition for Academic Excellence Corp. v. The School Committee For the City of Boston), למרות ששתי שופטים (תומאס ואליטו) היו מוכנים לדון בו. השופטים גורסק, קוונאוול וברט היו שותקים. נראה כי בית המשפט העליון יימנע מלהתערב שוב בנושא זה.

מסקנה: הפסיקה אינה משנה את המציאות

למרות הפסיקה הדרמטית של השנים האחרונות, המציאות בשטח נותרה כמעט ללא שינוי. בתי המשפט במדינות הכחולות מצאו דרכים להתחמק מהחלטות בית המשפט העליון, והציבור ממשיך לחיות על פי המצב שהיה קיים לפני הפסיקה. נראה כי בית המשפט העליון עצמו מעדיף להימנע מהתערבות נוספת בסוגיות אלו, לפחות בשלב זה.