בשבת האחרונה, בזמן שחיכיתי שהטוסט יקפוץ, מצאתי את עצמי מזמזם מנגינה מוכרת. "הממ הממ הממ הממ, אוהו וואה וואה, הממ הממ הממ הממ" — שרתי את חלק ה'אוהו וואה' בקול רך אך מחוספס, עד שאשתי הסתובבה אליי ושאלה: "מה בעצם אתה שר?". עניתי: "זו הפרסומת האייקונית של Shigeru Matsuzaki ל-PlayStation Vita מ-2012, לא זיהית?".

הפרסומת הזו, שיצאה לפני 14 שנה, נחרטה בזיכרון בזכות הביצוע הקליט והאנרגטי של הזמר היפני המפורסם (שגם מדבב), עד כדי כך שלא עובר שבוע מבלי שאחשוב בה או אצטרף אליה. כל פעם שאני שומע או רואה אזכור ל-Vita, אני חושב עליה. כשמישהו אומר 'זמר רומנטי' או 'קטמרי דמאסי', המחשבה הראשונה שעולה לי היא הפרסומת הזו — ולא המשחק עצמו.

לכאורה, הפרסומת הזו לא קידמה ישירות את קונסולת היד של סוני. הזמר לא הזכיר אותה, לא לבש חולצה עם הלוגו שלה, ולא ניגן בגיטרה של הפלייסטיישן. סוני פשוט לקחה זמר מפורסם, ישב אותו על כיסא, והוא שר במשך דקה — ואז הוסיפו בסוף את הלוגו של ה-Vita. ובכל זאת, 14 שנה אחרי, אני עדיין שורק את המנגינה ומייד נזכר בקונסולה שפסקה לייצור ב-2019 ולא הייתה רלוונטית כבר שנים קודם לכן.

אם זה לא ההגדרה של פרסומת מצוינת, אני לא יודע מה כן.

מקור: Aftermath