ג'ושוע ג'ייקוב גונזלס בן השנתיים היה תלוי לחלוטין בטיפול הוריו, חוויר וחסל גונזלס, שינקו מדי חמש דקות את הרוק שהצטבר בגרונו. החמצה אחת עלולה הייתה לגרום לחסימת דרכי הנשימה שלו ולסכן את חייו.
כמה שבועות לאחר תחילת טיפול ניסיוני בבית החולים הלאומי למחקר רפואי (NIH) בארצות הברית, ג'סיקה, אמו, הבחינה בשינוי דרמטי. היא העיר את בעלה, חוויר, שנרדם בכיסא בבית החולים, ושאלה מתי בפעם האחרונה הוא ביצע את ההצקה. הם גילו להפתעתם כי עבר שעה שלמה מאז ההצקה האחרונה, ובכל זאת ג'ושוע נותר נושם ללא קושי.
רגע זה סימן את תחילתו של פרק חדש בחיי המשפחה – פרק שהביא עימו תקווה ותובנה עמוקה לגבי יעילות הטיפול. עבור בני הזוג גונזלס, זו הייתה תחילתה של תקופה מורכבת: מצד אחד, הם חוו נס רפואי שהציל את חיי בנם; מצד שני, הם נותרו מודעים לכך שקהילת החולים הנדירה להם שייך ג'ושוע עדיין מחכה לפתרון כולל.