מייק ג'ונסון: יו''ר בית הנבחרים שהפך לשליט חסר כוח

כל יו''ר של בית הנבחרים בארצות הברית מותיר אחריו מורשת ייחודית, שנוצרת משילוב של הצלחות וכישלונות. ננסי פלוסי, למשל, זכורה בשל שליטתה הבלתי מתפשרת בקואליציה שלה, תוך שהיא מתגברת על אתגרים פנימיים ומקדמת חוקים היסטוריים כמו חוק הגנת החולה וטיפול בר השגה (ACA). פול ראיין וג'ון ביינר העבירו אף הם חוקים משמעותיים, ושניהם פרשו לקריירות רווחיות לאחר תפקידם. לעומתם, קווין מקארתי לא זכה למזל דומה: הוא הודח מתפקידו בעקבות מרד פנימי בבית הנבחרים, ולא הצליח להשתלב בתפקידים בכירים לאחר פרישתו.

מייק ג'ונסון, לעומת זאת, מוביל תקופה שונה בתכלית. במקום לבסס את סמכותו, הוא בחר לוותר עליה באופן שיטתי לטובת הבית הלבן. גישה זו הפכה אותו לאחד מהיו''רים החלשים ביותר בהיסטוריה של התפקיד, ומורשתו תיזכר כניסיון כושל להשפיע על המדיניות הלאומית.

התנגדות גוברת בקרב חברי הקונגרס

בשבועות האחרונים ניכרת התעוררות חריגה בקרב חברי בית הנבחרים משתי המפלגות, שמאסו במדיניותו החלשה של ג'ונסון. הם פנו לאמצעי נדיר יחסית – הצעות שחרור (Discharge Petitions) – כדי לעקוף את סמכותו ולהעביר חוקים באופן עצמאי. הצעת החוק האחרונה שהתקבלה באמצעות מנגנון זה מהווה מכה ישירה למדיניותו של דונלד טראמפ, ובעיקר בתחום שבו תומכי ה-MAGA מתנגדים בחריפות: סיוע לאוקראינה.

הסיבה להצעות השחרור

הצעות השחרור הן כלי פרלמנטרי נדיר המאפשר לחברי קונגרס לעקוף את הנהגת הבית ולהעלות הצעות חוק להצבעה, גם ללא תמיכת היו''ר. ג'ונסון, שוויתר על סמכויותיו לטובת הבית הלבן, הפך את עצמו למוקד של ביקורת בקרב חברי הקונגרס, הן ממפלגתו והן מהאופוזיציה. הם טוענים כי מדיניותו החלשה מאפשרת לטראמפ להשתלט על המדיניות הפנימית והחיצונית של ארצות הברית, תוך התעלמות מהאינטרסים הלאומיים.

"ג'ונסון לא רק שלא מוביל, הוא מאפשר לאחרים לקבוע את סדר היום. זו לא מנהיגות, זו כניעה", אמר חבר קונגרס אנונימי ממפלגה עצמאית.

השלכות פוליטיות ומורשת עתידית

התנהלותו של ג'ונסון מעוררת שאלות קשות על עתידו הפוליטי ועל יכולתו להוביל את בית הנבחרים. בעוד קודמיו הצליחו להשתלב בתפקידים בכירים לאחר פרישתם, ג'ונסון עלול למצוא את עצמו מחוץ למעגל ההשפעה. יתרה מכך, מדיניותו החלשה עשויה להוביל לחוסר יציבות נוספת בבית הנבחרים, תוך ערעור האמון הציבורי במוסדות השלטון.

נראה כי ג'ונסון הפך לסמל לכשלון המנהיגות השמרנית בבית הנבחרים. בעודו מנסה לשמור על אחיזתו בתפקיד, חברי הקונגרס ממשיכים לפעול נגד מדיניותו באמצעות מנגנונים פרלמנטריים נדירים. השאלה הנותרת פתוחה היא האם ג'ונסון יוכל לשנות את גישתו, או שמא מורשתו תיזכר כאחת החלשות ביותר בהיסטוריה של התפקיד.