מלחמה מטופשת הופכת לטראגית: כיצד טראמפ יצר את התנאים למלחמה עם איראן

בשבוע התשיעי למלחמה שנועדה להימשך שבועיים-שלושה, רוב הדיווחים והפרשנויות מתמקדים בטקטיקות השעה: מי שולט במצר הורמוז, מתי תסתיים הפסקת האש, ומה יקרה בעקבות ההצהרות האחרונות של דונלד טראמפ. זה מובן. אך זה בדיוק הזמן להסתכל מעבר לרגע ולבחון מה עשה טראמפ עד כה. מבט מרחוק חושף תמונה ברורה: הוא לבדו יצר את התנאים שהפכו את המלחמה לאפשרית. הוא לבדו יצר את הכאוס שהצדיק, לטענתו, את הצורך במלחמה.

דמיינו ראש עירייה בעיירה שבה מתח מתוח בין קבוצות אתניות. הוא מבטל את הסכם השלום הקיים, מכנה אותו חלש ומזויף. המתח מתלקח מחדש, והוא שולח כוחות חמושים לפרק נשק ממיעוט מסוים. תוך כדי כך, הוא מאיים להשמיד את התרבות שלהם, משווה את עצמו לישו, וראש הכוחות הצבאיים מצהיר שאלוהים לצידו. זה בדיוק מה שקרה כאן.

טראמפ פרש מהסכם הגרעין עם איראן, שהושג על ידי ממשל אובמה וחמש מדינות נוספות. ההסכם הגביל את העשרת האורניום לרמה של 3.67% — רחוק מרחק רב מרמת העשרה הנדרשת לייצור נשק גרעיני — עד לשנת 2030. רוב ההוראות היו אמורות לפוג תוך עשור (2025). למרות זאת, מומחים הסכימו שההסכם עבד: איראן עמדה בו, והותירה לממשל עתידי להמשיך בדרך זו.

טראמפ לא המשיך בדרך זו — הוא השליך אותה לאשפה. ההסכם היה מורכב מ-160 עמודים, אך ללא נספחים כלל 18 עמודים בלבד. הסיכוי שטראמפ קרא אפילו את העמודים הללו נמוך מ-0.55%. העובדה שההסכם נחתם על ידי אובמה הייתה הסיבה היחידה שהספיקה לטראמפ כדי להחליט לפרוש ממנו במאי 2018. הוא הטיל סנקציות חמורות יותר והכריז על מדיניות של "לחץ מקסימלי".

אך מה קרה בעקבות זאת? המדינות החתומות האחרות ניסו לשמור על ההסכם, אך ללא ארצות הברית, היה ברור שזהו ניסיון חסר סיכוי. איראן הגבירה במהירות את העשרת האורניום שלה. עד שנת 2020, דווח כי "איראן מעשירה כעת יותר אורניום מאשר לפני הסכם הגרעין ב-2015". העשרה עלתה מ-3.67% ל-60%.

ההסכם היה פשרה מורכבת עם אויב ששונא את ארצות הברית, אך הוא הצליח להרחיק את הסכנה הגרעינית לעשור קדימה. טראמפ לא רק ביטל אותו — הוא הפך את המצב לבלתי נשלט. עכשיו העולם ניצב מול השלכותיו של מעשה אחד: החלטה של אדם בודד שהפכה מלחמה אפשרית לטרגדיה מתמשכת.