מתחת לאגם המלח הגדול: ממצאים מפתיעים על מאגר מים מתוקים נסתר

מאז שנת 1989 איבד אגם המלח הגדול ביוטה, אחד מאגמי המלח הגדולים בעולם, כ-70% משטחו המקורי. התופעה גרמה לפגיעה קשה במערכת האקולוגית המקומית, חשפה קרקעות יבשות (פליא) ששלחו אבק רעיל לאוויר וסיכנה את בריאות התושבים. אך לצד הנזקים, התופעה יצרה הזדמנות נדירה למדענים: לראשונה מזה עשרות שנים, הם יכולים לחקור מה מסתתר מתחת לקרקעית האגם שהתייבשה.

במחקר חדש שפורסם בכתב העת Geosciences, חשפו חוקרים ממצאים מפתיעים: מתחת לפני השטח של האגם היבש נמצאו שכבות של מים מתוקים ומלוחים, כאשר במקומות מסוימים המים המתוקים נמצאים במרחק של מטרים ספורים בלבד מתחת לקרקע. ממצאים אלו עשויים לספק כלים חשובים לשימורו של האגם, המשמש מקור חיוני הן למערכת האקולוגית והן לכלכלת האזור.

טכנולוגיה חדשה חושפת את הסודות מתחת לאגם

בשנת 2023 החל צוות חוקרים בראשותו של מייקל ת'ורן, גיאופיזיקאי מאוניברסיטת יוטה, להשתמש בטכניקה חדשנית בשם טומוגרפיית התנגדות חשמלית (ERT). שיטה זו מאפשרת לזהות את נוכחותם של מים מתוקים או מלוחים בעומק הקרקע באמצעות מדידת ההתנגדות החשמלית של הקרקע.

החוקרים ביצעו מדידות באזורים שונים לאורך החופים הדרומי והמזרחי של האגם, שם הקרקע היבשה חשפה שטחים שלא היו נגישים בעבר בשל הימצאותם מתחת לפני המים. ת'ורן הסביר: "עד עכשיו, לא היה ניתן לבצע מדידות במקומות אלה משום שהיו מוצפים. עכשיו, בזכות ההתייבשות, יש לנו גישה ישירה לחקור את מה שקורה מתחת לפני השטח".

איך עובדת השיטה?

הטכנולוגיה מבוססת על הנחת אלקטרודות בקרקע במרחקים קבועים של מספר מטרים זו מזו, תוך יצירת קווים ארוכים של מאות מטרים. בין זוגות האלקטרודות נמדדת ההתנגדות לזרם חשמלי. מים מלוחים, המכילים יונים המוליכים חשמל, מציגים התנגדות נמוכה יותר מאשר מים מתוקים. בשילוב עם נתונים גיאולוגיים על סוגי הסלעים והמשקעים בקרקע, וכן מידע ממקורות מים סמוכים, הצליחו החוקרים ליצור פרופיל של השתנות ההתנגדות החשמלית בעומק הקרקע ולזהות את סוג המים הזורמים בתוך נקבוביות הקרקע.

תוצאות המחקר פורסמו עבור החלק הדרומי של האגם, בעוד ממצאים מפורטים יותר על החוף המזרחי יפורסמו בעתיד בירחון מדעי נוסף.

מים מתוקים בכל פינה – אפילו מתחת לאגם המלוח

אחד הממצאים המפתיעים ביותר היה גילוי הימצאותם של מים מתוקים בשכבות רדודות במקומות רבים סביב האגם. מייסון ג'קטה, מחבר המחקר הראשי, אמר: "מה שזה מראה הוא שמים מתוקים נמצאים בכל מקום. במקומות רבים הם נמצאים ממש מתחת לפני השטח".

אליוט יגניצקי, גיאולוג מהסקר הגיאולוגי של יוטה שלא היה מעורב במחקר, הוסיף: "זהו ממצא חשוב מאוד. הוא מראה שגם באזורים שבהם האגם היה מלוח בעבר, ישנם מאגרי מים מתוקים שניתן לנצלם באופן אחראי".

במקומות מסוימים נמצאו שכבות של מים מלוחים (בריכות מלוחות) ממש מתחת לפני השטח, אך מתחתיהן, בעומק של כ-5 מטרים בלבד, התגלו שכבות של מים מתוקים. באחד מאתרי המחקר הצפוניים ביותר נמצאו מים מתוקים בעומק של כ-2 מטרים, ואילו בחוף הדרומי הם התגלו בעומק של כ-2.8 מטרים.

תעלומות גיאולוגיות נפתרות

המחקר סייע גם להסביר תופעות גיאולוגיות מסקרנות סביב האגם, כולל גבעות מלח ואיים. החוקרים גילו כי חלק מהמבנים הללו נוצרו כתוצאה מהתנועה של מים מתוקים ומלוחים בתת-הקרקע, אשר השפיעו על היווצרותם של משקעים שונים לאורך השנים.

החוקרים מדגישים כי הממצאים מהווים צעד חשוב בהבנת המערכת האקולוגית המורכבת של האגם, ויכולים לסייע בפיתוח אסטרטגיות לשימורו. אגם המלח הגדול אינו רק מקור מים חיוני לאזור, אלא גם בית גידול ייחודי למינים רבים של בעלי חיים וצמחים, וכן תעשייה תיירותית ופנאי משגשגת.

לדברי החוקרים, יש צורך במחקרים נוספים כדי להבין את היקף מאגרי המים המתוקים הללו ואת הפוטנציאל שלהם לשימוש עתידי, תוך שמירה על האיזון העדין של המערכת האקולוגית.