בתוך 24 שעות בלבד מתחילת ההתקפה על איראן, תקף הצבא האמריקני מעל 1,000 מטרות — כמעט פי שניים מהיקף מבצע 'ההלם והבעתה' בעיראק לפני שני עשורים. ההאצה המהירה נובעת ממערכות בינה מלאכותית שמאיצות את תהליך זיהוי המטרות, ובראשן המערכת מייבן.

בספרה החדש Project Maven: A Marine Colonel, His Team, and the Dawn of AI Warfare, חוקרת העיתונאית קתרינה מנסון את התפתחותה של מייבן, החל מהקמתה בשנת 2017 כפרויקט ניסיוני ליישום ראייה ממוחשבת על צילומי מזל"טים. הפרויקט עורר מחלוקת בקרב עובדי גוגל, הקבלן הראשוני של הצבא, והוביל לפרישתם במחאה.

מייבן, שהוגדרה תחילה ככלי לסיוע בזיהוי מטרות באמצעות ניתוח תמונות, הפכה עם הזמן למרכיב מרכזי בתפיסת הלחימה המודרנית. המערכת מאפשרת עיבוד מהיר של כמויות עצומות של נתונים, תוך זיהוי דפוסים ואובייקטים חשודים בזמן אמת. יכולת זו מאפשרת לצבא לקבל החלטות בזמן קצר יותר ולהגיב לאיומים במהירות גבוהה יותר מבעבר.

הפרויקט, שהושק תחת משרד ההגנה האמריקני, נועד בתחילה לסייע במאבק בטרור, אך התפתח לכדי כלי רב-תכליתי המשמש גם באימונים, בלוחמה נגד מל"טים עוינים ובתכנון מבצעים צבאיים מורכבים. השימוש בבינה מלאכותית בתחום הצבאי מעלה שאלות אתיות רבות, הנוגעות לפרטיות, אחריות על החלטות אוטומטיות ויחסי הגומלין בין טכנולוגיה לבין הלוחמים האנושיים.

מנסון מציגה בספרה את סיפורו של קולונל חיל הנחתים ג'יימס גייבן, שעמד בראש הפרויקט, ואת המאבקים הפנימיים שהתחוללו סביבו. היא חושפת כיצד הפרויקט עורר דילמות מוסריות בקרב מפתחיו, כולל עובדי גוגל שהביעו התנגדות לשימוש בטכנולוגיה לצרכים צבאיים. למרות המחלוקות, מייבן הפכה למודל לחיקוי עבור פרויקטים דומים ברחבי העולם, והיא מהווה עדות להשפעה העמוקה של הבינה המלאכותית על תחום הביטחון.

מקור: The Verge