פרנסקו בררדי וכשלונו לחשוב על עזה: ניתוח ביקורתי

מאז תחילת המלחמה ב-2023, הפכה עזה למוקד השיח הפוליטי והאינטלקטואלי העולמי. סיסמאות כמו 'עזה היא המצפן' הוצגו על גבי שלטים בכנסים בינלאומיים, ונישאו בנאומים ובהפגנות ברחבי העולם. עזה אינה רק מקום; היא אירוע היסטורי שמעצב מחדש את גבולות המחשבה הפוליטית והמוסרית של זמננו.

אולם מה קורה כאשר אינטלקטואלים מנסים לתפוס את המורכבות של המצב בעזה באמצעות כתיבה פילוסופית בלבד? ספרו החדש של פרנסקו בררדי, 'חושבים עזה' (*Thinking Gaza*), מנסה לעשות בדיוק זאת, אך מסתפק בתיאוריה רחוקה מהמציאות הקשה בשטח.

התיאוריה מול המציאות: מה חסר בספר

בררדי, פילוסוף איטלקי ידוע, ידוע בביקורתיו על הקפיטליזם והטכנולוגיה המודרנית. בספרו החדש הוא מנסה ליישם את גישתו הפילוסופית על המצב בעזה, תוך שהוא טוען כי המלחמה בעזה היא לא רק סכסוך פוליטי, אלא גם משבר אונטולוגי המערער את יסודות העולם המודרני. אולם למרות הניסיון להעמיק את הדיון, הספר נכשל בכמה היבטים מרכזיים:

• הזנחת הפרקטיקה הפוליטית: בררדי מדגיש את החשיבות של חשיבה ביקורתית, אך אינו מציע דרכים מעשיות להתמודדות עם המצב. התיאוריה שלו נותרת מופשטת ולא מחוברת למאבקים היומיומיים של תושבי עזה.
• היעדר התייחסות לאחריות המוסרית: הספר אינו מתמודד עם השאלות הקשות של אחריות פוליטית ומוסרית של הקהילה הבינלאומית. כיצד ניתן להפוך את החשיבה לפעולה שתשנה את המציאות?
• התעלמות מהקולות הפלסטיניים: למרות שהוא מנסה לדון בעזה, הספר כמעט ואינו מתייחס לקולותיהם של פלסטינים עצמם, בין אם הם פעילים, אמנים או פשוט אזרחים החיים תחת הכיבוש.

מדוע חשיבה על עזה חייבת להיות מחוברת למציאות

חשיבה על עזה אינה יכולה להיות מנותקת מהמציאות הקשה בשטח. כל מי שמנסה לכתוב או לדון בנושא נושא באחריות כבדה: לא להוסיף לרעש התיאורטי הריק, אלא לתרום לדיון משמעותי שיכול להוביל לשינוי. הספר של בררדי, למרות כוונותיו הטובות, נכשל בכך.

עזה אינה רק סמל או מושג פילוסופי; היא מקום שבו מתרחשת זוועה יומיומית. כל חשיבה עליה חייבת להיות מלווה בפעולה שתסייע לעצור את האלימות ולהביא לשחרור. התיאוריה חייבת להוביל למעשה, ולא להפך.

מה ניתן לעשות?

במקום להסתפק בכתיבה פילוסופית, עלינו לחפש דרכים מעשיות לתמוך במאבק הפלסטיני. בין אם מדובר בתמיכה בארגוני זכויות אדם, בהפצת מידע אמין או בהפעלת לחץ פוליטי על ממשלותינו, כל פעולה חשובה. חשיבה על עזה חייבת להיות מחוברת למציאות, ולא להישאר בגבולותיה של תיאוריה ריקה.

"חשיבה על עזה אינה יכולה להיות מנותקת מהאחריות המוסרית שלנו. כל מי שמנסה לכתוב או לדבר על הנושא חייב לזכור כי המילים שלנו הן נשק – בין אם הן משחררות ובין אם הן משתקות."

סיכום: התיאוריה חייבת להוביל למעשה

ספרו של בררדי מצטרף לרשימה ארוכה של ניסיונות אינטלקטואליים לנתח את המצב בעזה. אולם רוב הכתיבה הזו נשארת בגבולות התיאוריה, ללא השפעה ממשית על המציאות. חשיבה על עזה חייבת להיות מחוברת למאבק האמיתי, ולהפוך לכוח שמניע לפעולה. אחרת, היא הופכת להיות חלק מהבעיה ולא חלק מהפתרון.