ביקורת על "אובססיה": סיוט על-טבעי עם לקח מוסרי קשה

הסרט "וונדר וומן 1984" נחשב לסרט מוזר במיוחד. העלילה נפתחת כשWonder Woman (גל גדות) משתמשת בחפץ קסום כדי להחזיר לחיים את האדם שהיא אוהבת. במקום להחזירו לחיים, החפץ גורם לו להשתלט על גופו של אדם אחר שלא הסכים לכך. כך מוצאת עצמה Wonder Woman במערכת יחסים רומנטית ומינית ללא הסכמה מלאה מצד שני הצדדים, כאשר הסרט לעולם אינו מתמודד עם ההשלכות הקשות של מעשיה.

הסרט "אובססיה" של הבמאי קארי בארקר מציע גרסה טובה יותר לסיפור הזה. אין מדובר ברימייק, אך הסרט משחק עם אותם אלמנטים עלילתיים. בסרט מככב מייקל ג'ונסטון בתפקיד בר, עובד בחנות תקליטים לא בטוח בעצמו שמאוהב בעמיתתו לעבודה, ניקי (אינדה נבארטה). למרות שהוא אינו בטוח אם היא מחזירה לו אהבה, הוא נמנע מלפעול. בייאושו, הוא משתמש בצעצוע קסום בשם "One Wish Willow" ומשאלתו שאניקי תאהב אותו יותר מכל אדם אחר בעולם מתגשמת. ברגע.

בר מתקשה להאמין למזלו הטוב. ניקי מפגינה כלפיו אהבה, כבוד ותמיכה, מבלה איתו את כל זמנה, מקיימת עימו יחסי מין ואף יוצרת מזבחים מפגרי החתול המת שלו – דבר שהוא פחות נלהב לגביו. לעיתים נראית ניקי משנה את אישיותה ונראית מזועזעת ומבוהלת ממה שחייה הפכו להיות, אך תוך שניות היא חוזרת למצבה ה"נורמלי", בו היא כה קשורה אליו עד כי בהיעדרו היא עומדת במקומה ומחכה לו, אפילו עד כדי כך שהיא מתאפקת בעצמה. ישנן לא מעט היסטוריות שבהן אדם מקבל את מבוקשו ומגלה שהוא היה צריך להיזהר יותר. כאשר המבקש הוא רע, כמו בסדרת הסרטים "Wishmaster", הסיפור עוסק באנשים תמימים שנפלו קורבן. אך כאשר המבקש עצמו הוא רע, או בעל מחשבה רעה אחת ולו, הסיפור הופך להיות על עד כמה הוא נתעב.

הסרט "אובססיה" מתחיל בהתגלמותה של משאלה שלא ניתן להצדיק אותה בעולם שבו משאלות היו מתגשמות. התסריט האכזרי של בארקר מציג טיעון משכנע: גם פנטזיה על רצון לשנות את רצונה של אדם אחר, למרות שהיא לא רוצה בכך, מהווה כשל מוסרי – בין אם המשאלה התגשמה ובין אם לאו. כיצד ניתן – כן, בדיוק אתה – להיות כה אנוכי עד כדי שינוי המציאות רק כדי לשלול מאדם אחר את רצונו החופשי?

כאשר צופים ב"וונדר וומן 1984" מנקודת מבטה של הקורבן, חשים את אותה תחושת זוועה עמוקה, למרות שהסרט עצמו מתעלם מהאופי המטריד שלו. "אובססיה", לעומת זאת, מודע לעומקו של המעשה הלא נכון הזה. ובניסיונו של בארקר להפוך את הסרט למרתיע ככל האפשר – והוא בהחלט מצליח – הוא עושה בחירות לא נוחות. על ידי סיפור העלילה מנקודת מבטו של בר, הוא מזמין את הצופים להזדהות עם אדם שעשה מעשים נוראיים ו, לפחות בתחילה, נהנה מהתוצאות.