בית המשפט העליון האמריקאי: החלטה גורלית נגד חוק זכויות ההצבעה

בית המשפט העליון האמריקאי מוציא לפועל מהפכה משפטית נגד חוק זכויות ההצבעה

בית המשפט העליון של ארצות הברית, בו רוב שופטים ממונים בידי נשיאים רפובליקנים, העביר החלטה גורלית שמצמצמת באופן דרמטי את היקף חוק זכויות ההצבעה האמריקאי משנת 1965. ההחלטה, שהתקבלה ברוב של 6–3, הוצגה על ידי השופטים כפשוטה וכזו העומדת ב'טקסט הברור' של החוק ובאיסור החוקתי על אפליה גזעית בהצבעה. בפועל, מדובר בהחלטה שמשנה את כללי המשחק ומחזירה את המדינה אחורה לעידן בו קולותיהם של אזרחים שחורים וחומים היו מדוללים ומושתקים.

החלטה שמשנה את חוק זכויות ההצבעה: מה עומד מאחוריה?

סעיף 2 בחוק זכויות ההצבעה משנת 1965 קבע כי לאזרחים מקבוצות מיעוט חייבת להיות הזדמנות שווה לבחור נציגים מטעמם. ההחלטה האחרונה של בית המשפט העליון, שניתנה במסגרת תיק Louisiana v. Callais, למעשה מבטלת את הסעיף הזה, לפחות כפי שהגדירו אותו השופטים עד כה. בכך, היא מאפשרת למדינות לשנות מפות בחירות באופן שמדלל את כוחם הפוליטי של מיעוטים אתניים, ומחזירה את ארצות הברית למצב בו קולותיהם של אזרחים שחורים וחומים הופכים לחסרי משמעות.

במהלך עשרות השנים שחלפו מאז חוק זכויות ההצבעה, מדינות דרומיות שלחו נציגים שחורים לקונגרס, לפרלמנטים המדינתיים ולגופים מקומיים, הודות לחוק שהבטיח להן ייצוג שווה. עתה, בית המשפט העליון מבטל את ההגנה הזו ומפקיע ממאבק השוויון את אחד מכלי הנשק החשובים ביותר שלו.

ההשלכות ההרסניות: מה אומרת דעת המיעוט?

בדעת מיעוט חריפה, כתבה השופטת אלנה קגן כי ההחלטה החדשה עלולה להרוס את מרבית מחוזות הרוב המיעוטיים שנוצרו במהלך 40 השנים האחרונות בזכות חוק זכויות ההצבעה. לדבריה, ההחלטה מהווה 'הכנה לקיצוץ הגדול ביותר בייצוג המיעוטים מאז תקופת השיקום שלאחר מלחמת האזרחים'.

ההחלטה הזו הופכת את סעיף 2 לחוק זכויות ההצבעה לאות מתה, ומאיימת על עשרות שנים של הישגים בשוויון זכויות ההצבעה. תחת הכותרת של 'עדכון' ו'יישור קו', רוב השופטים הפך את החוק הזה ללא רלוונטי ופתח את הדרך להפחתה דרמטית בייצוג המיעוטים.

בית המשפט העליון תחת נשיאותו של ג'ון רוברטס: מסע ארוך להחלשת חוק זכויות ההצבעה

תיק Callais אינו הראשון שבו בית המשפט העליון תחת נשיאותו של ג'ון רוברטס פוגע בחוק זכויות ההצבעה, אך ייתכן שהוא האחרון. ההחלטה הנוכחית מהווה את המסמר האחרון בארון המת של החוק ההיסטורי הזה. סביר להניח כי לא יהיה עוד מי שיוכל להשתמש בו כדי להגן על זכויות ההצבעה של מיעוטים.

בשנת 2013 פתח בית המשפט במסע החלשת החוק כאשר ביטל את דרישת ה'פרה-קלירנס' – החובה למדינות עם היסטוריה של אפליה לקבל אישור פדרלי לפני שינוי מפות בחירות או חוקי הצבעה. מאז, בית המשפט הקשה על האפשרות לתבוע חוקים מפלים המונעים ממיעוטים להצביע, ואף אישר באופן גורף מניפולציות מפלגתיות במפות בחירות. ההחלטה הנוכחית מאחדת את שתי מגמות אלו: היא מחסלת את חוק זכויות ההצבעה תוך מתן לגיטימציה למניפולציות מפלגתיות שמדללות את כוחם של מיעוטים.

מה צפוי עכשיו? האם המאבק על זכויות ההצבעה הסתיים?

ההחלטה האחרונה של בית המשפט העליון מציבה אתגר עצום בפני פעילי זכויות האזרח והמיעוטים בארצות הברית. כעת, המאבק על שוויון זכויות ההצבעה עשוי לעבור לזירה הפוליטית והחקיקתית, שם יידרשו פעילים וקובעי מדיניות למצוא דרכים חדשות להגן על זכויותיהם של אזרחים מקבוצות מיעוט.

עם זאת, הסיכויים להשתמש בחוק זכויות ההצבעה להגנה על מיעוטים נראים קלושים מתמיד. בית המשפט העליון הראה כי הוא מוכן להמשיך ולהחליש את ההגנות המשפטיות על זכויות ההצבעה, תוך העדפת אינטרסים מפלגתיים על פני שוויון אזרחי.