ג'ו טרנר חוזר לבמה: ההפקה המחודשת של המחזה הקלאסי של אוגוסט וילסון זוכה לחידוש נמרץ בבימויה של דבי אלן

אוגוסט וילסון, זוכה שני פרסי פוליצר על 'גדרות' ו'הפסנתר', ראוי היה לזכות גם עבור 'ג'ו טרנר' ו'מא רייני' – יצירות מופת שנותרו מחוץ לרשימת הזכיות. עתה, המחזה 'ג'ו טרנר' זוכה להפקה מחודשת נמרצת בתיאטרון אטל ברמור בניו יורק, אשר נפתחה בשבוע שעבר. בבימויה של דבי אלן, הפקה זו מהווה ציון דרך משמעותי בבימויה השני על במות ברודוויי, לאחר הפקת 'חתולה על גג פח לוהט' משנת 2008, שנחשבה שגרתית יחסית – למעט ליהוק השחקנים.

הפקה זו של 'ג'ו טרנר' נושמת חיים חדשים לתוך הטקסט הקלאסי של וילסון. ההפקה מתחילה ברגע שהיא נפתחת, הודות לביצועים מרתקים שרק מתעצמים ככל שהדרמה מתפתחת. המחזה הוא השני במחזור המאה של וילסון, המתרחש בפיטסבורג בשנת 1911. רבים מהדמויות בו הם עבדים לשעבר או קורבנות של ג'ו טרנר – אחיו של מושל טנסי, שפעל בחטיפת גברים שחורים והכריח אותם לעבוד בשרשראות. במחזה, ג'ו טרנר החזיק את הרולד לומיס (ג'ושוע בון) במשך שבע שנים, ובאמצע המערכה הראשונה הוא נכנס לבמה, אוחז ביד בתו הצעירה, זוניה (סוואנה קומודור).

ביצוע מרתק ומלא עוצמה

ג'ושוע בון, שגילם בעבר את דמותו של פניי ווקר ב'החוצנים', מוביל את ההפקה הזו עם הופעה בלתי נשכחת. הוא כמעט מפוצץ את הבמה ללא מילה אחת. כמעט. הפיצוצים האמיתיים מגיעים בסוף המערכה הראשונה ונמשכים עד למחיאות הכפיים הסופיות, יותר משעה לאחר מכן. לומיס מחפש את אשתו האבודה מזה שבע שנים (אביגיל אונוונאלי, שמעניקה הופעה עוצמתית בסצנה קצרה אחת), והוא נותר נאמן לה למרות הפיתויים שהוא נתקל בהם, ביניהם מטי (נימנה סירה וורה), אישה צעירה שאיבדה לאחרונה את אהובה. השניים חולקים רגע אינטימי המתוח כמו כניסתו הספקטקולרית של לומיס עצמו.

אולם כאן אין כובע 'האיש ללא שם' או אפקטים קוליים של מערבונים. שני שחקנים עומדים לבדם על הבמה, ובון מצליח להעביר ללא מילים את הטראומה והכאב שהוטלו עליו ועל רבים אחרים על ידי ג'ו טרנר. הפנייה הנרגשת של לומיס אל וורה במערכה השנייה היא אחד הרגעים הבלתי נשכחים והמקוממים ביותר בעונת התיאטרון הנוכחית.

עוגן ההפקה: טראג'י פ. הנסון וסדריק האמן

אף שדמותו של לומיס היא מרכזית, ההפקה נשענת על כתפיהם של טראג'י פ. הנסון וסדריק האמן, המגלמים את בעלי פנסיון. הם הכוכבים הבולטים בהפקה זו, אך הם נמנעים מלתת הופעות ראוותניות. עונת ברודוויי הנוכחית, אשר מסתיימת מחר, התאפיינה בהופעות מוגזמות שנראו כאילו הן מנסות לזכות במועמדויות לפרסי טוני (ההכרזה תתקיים ב-7 במאי). הנסון וסדריק לא הלכו בדרך זו, אף שהם ראויים בהחלט להכרה על הופעותיהם המרוסנות והעוצמתיות.

הפקה זו של 'ג'ו טרנר' היא עדות לכך שיצירותיו של וילסון ממשיכות להיות רלוונטיות ומרגשות גם למעלה מ-30 שנה לאחר כתיבתן. בבימויה של דבי אלן, ההפקה מצליחה לשמר את הנשמה של הטקסט המקורי תוך הוספת נופך עכשווי ומרתק.