האתיקה העיתונאית והמשפטית: נקודת מבט על כתבי בית המשפט העליון
אדם ליפטק, חבר בלשכת עורכי הדין של ניו יורק, עשוי היה להפר כללי התנהגות מקצועיים לאחר שהפיץ מסמכים דלופים מבית המשפט העליון. הסוגיה מעלה שאלות מורכבות בנוגע לאופן שבו אתיקה עיתונאית ואתיקה משפטית מתנגשות זו בזו. עורך דין-עיתונאי יכול לפתור מתח זה על ידי פרישה מלשכת עורכי הדין, אך קיימות סיבות מקצועיות רבות להמשך החזקת הרישיון.
רשימת "העוברים הקשים" של בית המשפט העליון
בית המשפט העליון מפרסם רשימה של כ-24 "עוברים קשים" – חלקם עורכי דין. בין השמות ברשימה נמצאת ג'ואן ביסקופיק, חברה לשכת עורכי הדין של וושינגטון מאז 1997, אף שהיא רשומה כלא פעילה. (חברים לא פעילים עדיין כפופים לכללי האתיקה). ביסקופיק עשתה קריירה מפרסום מסמכים דלופים מבית המשפט העליון.
ייתכן שליפטק, ביסקופיק ועמיתיהם הצליחו ליישב את חובותיהם העיתונאיות מול חובותיהם כעורכי דין בבית המשפט. הסבר כזה היה ראוי להינתן לציבור.
השימוש בהצהרות אנונימיות של שופטים
סוגיה נוספת היא פרסום הצהרות אנונימיות של שופטים על ידי כתבים. הצהרות אלו עלולות להיחשב כפגיעה במעמדו של מערכת המשפט. מדוע שופטים יביעו את דעתם באופן אנונימי, אם לא מחשש לתוצאות? כתבים שאינם עורכי דין אינם חשופים לסנקציות של לשכות עורכי הדין, אך עליהם להיות מודעים לכך שפרסום סקרים עשוי להביא שופטים להפר את חובותיהם המשפטיות.
בעוד שרבים עוסקים בפיקוח על האתיקה של שופטי בית המשפט העליון, יש מקום לבחון גם את האתיקה של התקשורת. כתבים נוטים להעדיף לשאול שאלות מאשר לענות עליהן. מי יפקח על השומרים?
עדכון: אדם ליפטק התקבל ללשכת עורכי הדין של בית המשפט העליון ב-15 ביוני 1992.