״הנשיקה החשמלית״ בקאן: רומן עצוב ומרתק על אבל ומרמה

הקרנת הפתיחה של פסטיבל קאן 2026 לא החלה עם פיצוץ, אך הציגה סרט שמעורר עניין ומסקרן. הסרט ״הנשיקה החשמלית״ של הבמאי פייר סלבדורי, המתרחש בפריז של שנת 1928, מציג סיפור עצוב ומרתק על אבל, מרמה ויחסים מורכבים.

הסרט נפתח בקרנבל מוזנח, שבו בעלי הדוכנים מבטיחים פלאים, אך הנראות של המבקרים והמופיעים מעידה על שגרה מייגעת. סוזאן (אנאיס דמוסטריה), אישה הלבושה גלימה אדומה, צועדת בנוף ציורי ומעוצב במבט שבין אדישות לייאוש. היא מופיעה ככוכבת הקרנבל בשם ״ונוס החשמלית״, לא בזכות כישרון מיוחד, אלא בשל מראה חיצוני וסבילות לכאב. במהלך המופע, גברים משלמים כדי לנשקה, והחשמל המועבר דרך גופה גורם להם לחוות תחושה של אהבה מיידית.

סוזאן, שנמכרה לקרנבל בגיל 15 על ידי משפחתה, סובלת מכוויות קשות בידיה תמורת תשלום זעום. היא גונבת אופיום ממגוריו של הפסיכית קלודיה כדי להקל על כאביה ולהשביע את רעבונה. באחד הלילות, היא פוגשת את אנטואן (פייו מארמאי), אמן שכול, המציע לה כסף רב כדי ליצור קשר עם אשתו המנוחה אירן. סוזאן, המנצלת את טריקי הפסיכיות שלמדה מקלודיה, מצליחה לגרום לו להאמין שהיא אכן מקשרת עם אשתו המתה.

הסרט חוקר שכבות של מרמה: סוזאן מתחזה לקלודיה ולמדיום מיומן, אך הכל חלק ממערכת יחסים מורכבת ומלאת סתירות. היא מנסה להקל על כאבו של אנטואן, אך במקביל מנצלת את המצב לטובתה. הסרט מציג שילוב ייחודי של דרמה, רומן עצוב וקומדיה, תוך התמקדות בנושאים כמו אבל, ניצול וכוחה של אשליה.

הסרט בקאן: מגמה או יוצא דופן?

הקרנת הפתיחה של פסטיבל קאן בשנים האחרונות נוטה להציג סרטים שמעוררים עניין אך נדירים שמגיעים לרמת השיא של הפסטיבל. בין הסרטים הבולטים בשנים האחרונות ניתן למנות את ״יום אחד נלך״ של אמילי בונין, ״המערכה השנייה״ של קנטין דופייה, ״ז׳אן דו בארי״ של מאיואן ו״סרט אחרון״ של מישל הזנביציוס. הסרט ״הנשיקה החשמלית״ ממשיך מגמה זו, ומציע חוויה קולנועית שמעוררת מחשבה ורגש.

מסר סופי: האם מרמה יכולה להוביל לגאולה?

הסרט מעלה שאלות עמוקות על גבולות המרמה והאשליה. סוזאן, למרות שהיא ניצולת, מצליחה ליצור קשרים אנושיים משמעותיים באמצעות מרמה. הסרט מציג את הכוח הטמון באשליה, אך גם את המחיר הכבד שהיא גובה. האם מרמה יכולה להוביל לגאולה? הסרט משאיר את השאלה פתוחה, ומותיר את הצופים עם תחושה מורכבת של הזדהות וספק.