חוקרים מובילים בתעשיית הבינה המלאכותית (AI) מזהירים מפני זעזועים כלכליים חסרי תקדים, שעשויים לשנות את פני החברה האמריקאית. מנהיגי התעשייה, בהם דאריו אמודי מממשלת AI, טוענים כי ההשפעות על שוק העבודה יהיו "כואבות במיוחד" וצפויות להיות "גדולות מכל אירוע קודם בהיסטוריה המודרנית". לפי תחזיותיהם, הבינה המלאכותית עלולה לגרום לאובדן מחצית ממשרות הצווארון הלבן בתחילת דרכן, תוך העלאת שיעורי האבטלה ל-10-20% בתוך חמש שנים.
חברות כמו OpenAI ו-Anthropic כבר החלו לפרסם מסמכי מדיניות נרחבים, בהם הן מציעות מתווה חברתי חדש לכלכלה שלאחר בינה מלאכותית מתקדמת (AGI). בין ההצעות: קיצור שבוע העבודה, הקמת קרנות עושר ציבוריות ומערכת מיסוי מודרנית. הן טוענות כי עידן השפע הממשמש ובא מחייב תכנון מוקדם של חלוקת העושר, עוד לפני שהציבור יספיק להביע את רצונותיו או אפילו להבין אם התחזיות על צמיחה והתפשטות מקצועות יתממשו.
האם תעשיית הטכנולוגיה תצליח למנוע התעוררות פוליטית נגד האליטות?
על פי ניתוח שנערך במשך חודשים באמצעות סוכני קידוד וסקירת נתונים, התשובה היא לא. התרחיש אותו מציירות מעבדות הבינה המלאכותית יוביל ל"פוליטיקה של שגשוג ללא תעסוקה" – מצב בו הכלכלה צומחת במהירות, אך רוב הציבור נותר מחוץ לרווחה. מצב זה מזכיר יותר את המהפכה התעשייתית או את "הלם סין" מאשר מיתון כלכלי רגיל: צמיחה מלווה בהפרעה המונית וחלוקת עושר לא שוויונית, בה אליטה קטנה מרוויחה באופן דרמטי בעוד רוב האוכלוסייה נותרת מאחור.
במצב כזה, הציבור לא יחוש חרדה מפני התכווצות הכלכלה, אלא זעם על כך שהוא נדחק החוצה מהשגשוג. ייתכן כי זעם זה יוביל לעצירת הצמיחה עצמה. ג'סמין סאן, חוקרת פוליטית, ציינה כי "הרגשות האנטי-אליטיסטיים והניהיליסטיים ששלטו בתרבות הפוליטית האמריקאית בשנים האחרונות מתגבשים לכדי זעם כלפי מיליארדרי הבינה המלאכותית".
האם התחזיות על אובדן משרות הן מדויקות?
אלכס אימאס, במחקר בשם "מה יהיה נדיר?", מציג את המקרה הכלכלי המעמיק ביותר לנטילת ההפרעה ברצינות, תוך שהוא מסביר מדוע גם התחזיות הפסימיות לטווח הקצר והארוך עשויות להיות מוגזמות בכל הנוגע לאבטלה המונית. עם זאת, מעבדות הבינה המלאכותית מודעות לסיכונים ומכינות מסמכי מדיניות שאפתניים כתגובה.
ניתן היה לפרש זאת כשורה, שכן הצדדים שעתידים לשלם על רפורמות חברתיות מתנדבים מראש לקחת על עצמם את האחריות. אך המציאות מורכבת יותר: הסכמים חברתיים נוצרים בדרך כלל כתוצאה מלחץ מצד הנפגעים, ולא ניתנים מלמעלה לציבור שלא הביע עדיין את רצונותיו. בנוסף, טרם ברור מהן התוצאות הכלכליות הממשיות של הבינה המלאכותית המתקדמת – לא ברור אם היא תוביל לאובדן משרות, ובוודאי שלא ברור אם מדובר באובדן משרות בהיקף עצום.
ככל שאנו מתחלפים בין הבטחות לבין אזהרות, השאלה המרכזית נותרת פתוחה: האם תעשיית הטכנולוגיה תצליח לתכנן הסכם חברתי חדש לפני שהציבור יתארגן וידרוש אותו בעצמו?