הרוקטס מהוסטון ניצחו את הלייקרס מלוס אנג'לס במשחק הרביעי של הסדרה הראשונה 115-96, ובכך מנעו מהלייקרס להשלים סחף מביך ללא שני שחקניה המובילים מתחת לגיל 41 – לוקה דונץ' (מתיחת שריר) ואוסטין ריבס (מתיחת אלכסון). גם קווין דוראנט, שהיה מושבת במשחק הראשון בשל פגיעה בברך, שיחק במשחק השני אך ספג פגיעה נוספת וספג נקיעת קרסול, ונותר מחוץ למגרש מאז.
היעדרותו של דוראנט, שהיה עמוד התווך בהתקפת הרוקטס, השאירה את הקבוצה עם התקפה חלשה במרכז המגרש. נתון מדהים אף יותר: במשחק השני, כאשר דוראנט היה מחוץ למגרש, התקפת הרוקטס השיגה דירוג התקפה של 40 בלבד. אולם במשחק הרביעי, הרוקטס קיבלו סיוע מכיוון בלתי צפוי – 23 איבודי כדור של הלייקרס שהפכו ל-30 נקודות מהירות. לברון ג'יימס, שהיה אחד הבודדים שהצטיין בסדרה, סיים עם 10 נקודות בלבד (2 מ-9 מהשדה) ו-9 אסיסטים, והוחלף בדקות הסיום בשל העומס.
ההפסד של הלייקרס התחיל עוד לפני המשחק, כאשר דיאנדרה אייטון, שהיה השחקן הבולט שלהם, הורחק ברבע השלישי לאחר שפגע בראשו של אלפרן שנג'ן. אייטון טען כי "אנחנו שנינו אנשים מזיעים, הזרוע שלי פשוט החליקה מעל הכתף שלו", בעוד שנג'ן עצמו אמר כי ההרחקה הייתה "קצת רכה מדי".
ברוקטס, כל חמשת השחקנים הפותחים קלעו לפחות 16 נקודות, למרות שהם הציגו את הסגל הצעיר ביותר בהיסטוריה של הפלייאוף. בנוסף לסיוע מההתקפה המהירה, הרוקטס הצליחו סוף סוף לקלוע מטווח השלוש – 40% מהשלשות, כאשר ריד שפארד קלע 4 מ-7 מהשלשות, והיה היחיד שיכול היה לבצע זריקות שלוש במצב ללא דוראנט.
הרוקטס הגיעו למשחק הרביעי לאחר הפסד מביך במשחק השלישי, בו הם הפסידו יתרון של שש נקודות ב-30 השניות האחרונות לאחר איבוד כדור מוזר של ג'בארי סמית' הבן שהביא לשלוש זריקות עונשין של מרכוס סמארט, ולאחר מכן איבוד נוסף ללברון שגרר שלשת ניצחון של הלייקרס. בכך הפכו הרוקטס לקבוצה השנייה ב-30 השנים האחרונות שהפסידה יתרון של שש נקודות ב-30 השניות האחרונות של המשחק הסדיר.