יערות העולם לא יינצלו רק בזכות המדע: צורך בתקשורת יעילה יותר

הפעם הראשונה שבה התבקשתי להסביר מדוע יער גוסס, ציפיתי לקושי באבחון הבעיה. אך במקום זאת נתקלתי באתגר מורכב אף יותר – כזה שלא הוכשרתי אליו במסגרת לימודי. זה קרה במהלך סיור שדה בדנמרק כחלק מתוכנית התואר השני שלי, כשקבוצת סטודנטים ליערנות, ובהם אני, הגענו ליער משפחתי קטן בבעלות פרטית.

דנמרק חוותה עלייה מתמדת בכיסוי היערות מאז חוק היערות הדני שנחקק בשנת 1805, מ-2% לכ-15% במהלך מאתיים השנים האחרונות. בעלי קרקעות רבים – כמו אלו שביקרנו – מקבלים תמריצים להמיר שטחים חקלאיים ביערות למטרות כריתת עצים, לרוב באמצעות גידול עצים מחטניים צפון-אמריקאים הנמצאים בביקוש עולמי. באותה עת לא הבנתי זאת במלואו, אך תובנה היסטורית, חברתית וכלכלית הייתה יכולה להיות בעלת ערך רב.

כשעמדנו בין שורות עצים אחידים ודועכים, לצד הפרופסור ובעלי היער – אב ובנו מבוגרים – הוא שאל אותנו שאלה שהייתה בעלת השלכות הרבה יותר משמעותיות ממה שנועד: 'האם תוכלו להסביר מדוע היער שלהם אינו משגשג?'

הלימודים הכינו אותנו בתיאוריה של ניהול יערות וידע אקולוגי, כך שהמסקנה הייתה ברורה: היער, שניטע על קרקע חקלאית לשעבר באמצעות מינים זרים, סבל מזיהום קשה של Heterobasidion (מחלת ריקבון שורשים), שתפגע באתר לפחות לדור הראשון של העצים. למרות שהמדע היה ברור לנו הסטודנטים, לא היה ברור כיצד עלינו להעביר את המסר הזה לבעלי היער, שחוו את ההשלכות הבלתי נמנעות.

בתוך דקות האווירה השתנתה. מה שהיה אמור להיות מפגש שיתופי ומהנה בין בעלי הקרקעות לאקדמאים הפך למתוח ולא נעים. חלק מאיתנו האשימו בשקט את בעלי היער בבחירות ניהוליות שפגעו לא רק בהם אלא גם בסביבה. אחרים הביעו אמפתיה לבעלי היער, שפעלו בהתאם לתמריצים ממשלתיים נדיבים. ככל שהשיחה התדרדרה, הרגשתי קרועה בין שני הצדדים, מבינה את שניהם באותה מידה. אף אחד לא שאל את השאלה החשובה ביותר: מה בעלי היער צריכים מאיתנו?

ציפיתי שדיון מאוחר יותר, או אפילו הרצאה רשמית, יתקיים בעקבות הסיור, כדי להכשיר אותנו למצבים דומים בעתיד. עמיתיי ואני נותרנו עם שאלות רבות על מה ניתן ללמוד מאותו יום, וכיצד נוכל לפעול בעתיד כדי לתמוך הן ביערות והן בבעלי הקרקעות. למרבה הצער, הדיאלוג הזה מעולם לא התקיים.

הפער בין המדע לחברה

סיפור זה אינו ייחודי לסיור לימודי אחד. פער דומה בין המדע לבין הציבור קיים בתחומים רבים, במיוחד כאשר מדובר בנושאים סביבתיים מורכבים. מדענים מצוידים בידע ובכלים לאבחון בעיות, אך לעיתים קרובות חסרה להם היכולת להעביר את הממצאים בצורה שתגרום לשינוי ממשי בקרב בעלי העניין.

במקרה של בעלי היערות בדנמרק, המדע היה ברור: העצים הזרים שניטעו היו פגיעים למחלות, והאדמה החקלאית לשעבר לא סיפקה את התנאים האופטימליים לצמיחה. עם זאת, בעלי היער פעלו בהתאם לתמריצים כלכליים ותמיכות ממשלתיות, מבלי להיות מודעים להשלכות ארוכות הטווח. השיחה הסוערת שהתפתחה חשפה את הקושי בתקשורת בין שני העולמות: המדע מצד אחד, והצרכים הכלכליים והחברתיים מצד שני.

איך ניתן לגשר על הפער?

פתרון הפער בין המדע לבין הציבור דורש שילוב של מספר גישות:

• תקשורת מותאמת אישית: בעלי עניין שונים זקוקים למידע בצורות שונות. בעלי קרקעות, למשל, עשויים להזדקק להסברים פשוטים יותר על פתרונות מעשיים, בעוד שמדענים מעוניינים בנתונים מפורטים.
• שיתוף פעולה בין-תחומי: שילוב של מומחים בתחומי הכלכלה, החברה והסביבה יכול ליצור פתרונות מאוזנים יותר שיתקבלו על ידי כלל בעלי העניין.
• חינוך והסברה: הכשרה של מדענים בתקשורת יעילה והסברה יכולה לסייע בהעברת ידע בצורה שתגרום לשינוי התנהגותי בקרב הציבור.
• תמריצים כלכליים מותאמים: מדיניות ממשלתית צריכה לקחת בחשבון לא רק את היעדים הסביבתיים, אלא גם את הצרכים הכלכליים של בעלי הקרקעות, כדי לעודד שיטות ניהול ברות קיימא.

הסיור בדנמרק היה עבורנו, הסטודנטים, שיעור חשוב על מורכבות הניהול הסביבתי. המדע לבדו אינו מספיק כדי להציל את יערות העולם; אנו זקוקים גם ליכולת להעביר את הידע בצורה שתגרום לפעולה משותפת. ללא תקשורת יעילה, אפילו הידע המדעי הטוב ביותר יישאר חסר תועלת.