כיצד התקשורת נכשלה בפלסטינים: ניתוח ספר חדש וחשיפת כשלי המדיה

ספר חדש חושף: התקשורת נכשלה בפלסטינים בזמן המלחמה בעזה

ספר חדש בשם "איך למכור רצח עם: שותפות התקשורת בהשמדת עזה", שיצא לאור לאחרונה, מציג ניתוח נוקב על תפקידה של התקשורת במעקב אחר המלחמה בעזה. המחבר, העיתונאי אדם ג'ונסון, טוען כי כלי תקשורת מרכזיים בארצות הברית דיכאו ביקורת על פעולות ישראל, תוך התעלמות מההרס ההומניטרי ומן ההרג ההמוני של אזרחים פלסטינים.

ג'ונסון, המופיע בפודקאסט "Right Now with Perry Bacon" של כתב העת The New Republic, מסביר כי הספר מתמקד בעיקר בשנה הראשונה למלחמה, מראשית אוקטובר 2023 ועד אוקטובר 2024. לדבריו, בתקופה זו התגבשה ההכרה הבינלאומית כי מדובר ברצח עם, תוך שהוא מצביע על כשלים תקשורתיים מכריעים.

רגעי מפתח בהם התקשורת כשלה

ג'ונסון מדגיש כי היו מספר הזדמנויות שבהן הייתה יכולה להתעורר מחאה בינלאומית שתעצור את האלימות, אך התקשורת פעלה לדכא אותה באמצעות:

• הסתרת ממדי ההרג: דיווחים מעוותים או מוקטנים על מספר ההרוגים הפלסטינים, תוך התמקדות בנרטיב הישראלי.
• הפצת תעמולה ממשלתית: שימוש בשפה המעצימה את הנרטיב הישראלי, כגון הצגת פעולות צבאיות כ"הגנה עצמית" ללא ביקורת על ההשלכות ההומניטריות.
• התעלמות מהרס תשתיות אזרחיות: דיווחים מועטים על הרס בתי חולים, בתי ספר ומקומות מגורים, תוך התמקדות בנושאים אחרים.
• הצגת פלסטינים כאיום: שימוש בשפה המעצימה את האיום ה"פלסטיני" ללא הקשר ההיסטורי והפוליטי של הכיבוש והמצור.

מדוע התקשורת המרכזית היא הבעיה?

ג'ונסון מבחין בין התקשורת המרכזית לבין כלי תקשורת ימניים מובהקים כמו Fox News או The Wall Street Journal. לדבריו, האחרונים אינם מוסתרים בכך שהם מזדהים עם עמדות ממשלת ישראל ואינם מתיימרים להיות נייטרליים. לעומת זאת, התקשורת המרכזית, הכוללת עיתונים כמו CNN, הניו יורק טיימס, MSNBC והאטלנטיק, נוקטת בגישה שונה לכאורה, אך בפועל היא משדרת נרטיב דומה.

הוא מסביר כי התקשורת המרכזית נוטה לתמוך במפלגה הדמוקרטית בארצות הברית, וכתוצאה מכך היא נוקטת בגישה שמרנית יותר בכל הנוגע לביקורת על ישראל, כדי להימנע מעימותים פוליטיים. לדבריו, הנשיא ג'ו ביידן, שהיה בעבר תומך נלהב בזכויות פלסטינים, הפך לאחד התומכים העיקריים בישראל בעקבות לחצים פוליטיים ותעמולתיים.

"התקשורת המרכזית לא רק שלא חשפה את האמת, היא פעלה כזרוע הסברה של הממשל. היא דיכאה ביקורת על ידי הצגת המלחמה כמלחמה 'לגיטימית' ללא הקשר ההיסטורי והפוליטי שלה."

תפקיד הרשתות החברתיות מול התקשורת המסורתית

ג'ונסון מציין כי בעוד שהתקשורת המסורתית פעלה לדכא ביקורת, הרשתות החברתיות כמו טוויטר (X) וטיקטוק חשפו לציבור הרחב את ממדי ההרג וההרס בעזה. סרטונים ותמונות מן השטח, שהגיעו ישירות מאזרחים פלסטינים, ערערו את הנרטיב הרשמי והציגו תמונה שונה מזו שהוצגה בתקשורת המסורתית.

לדבריו, הממשל האמריקאי והמערכת הפוליטית הגיבו ללחץ הציבורי שהגיע מהרשתות החברתיות באמצעות ניסיונות לדכא אותו באמצעות:

• תקשורת מבוקרת: הצגת נתונים מעוותים או חלקיים על מנת לטשטש את המציאות בשטח.
• הפחדה מפני ביקורת: הצגת ביקורת על ישראל כבלתי לגיטימית או אנטישמית, תוך ניסיון להשתיק דעות מנוגדות.
• שימוש בשפה מעורפלת: שימוש במונחים כמו "הגנה עצמית" או "מלחמה צודקת" ללא הגדרה ברורה או הקשר היסטורי.

מסקנות הספר: התקשורת כאחראית לכישלון ההומניטרי

בספרו טוען ג'ונסון כי התקשורת המרכזית לא רק שלא חשפה את האמת, אלא פעלה באופן פעיל לדכא ביקורת ולהציג נרטיב חד-צדדי. לדבריו, התקשורת הפכה לכלי בידי פוליטיקאים ולא למגן הציבור, תוך שהיא מתעלמת מהסבל הפלסטיני ומהצורך בהתערבות בינלאומית.

הוא מסכם כי הספר נועד לעורר דיון על תפקידה של התקשורת בעידן המודרני, ולקרוא לציבור לקחת אחריות על הצריכה התקשורתית שלהם. לדבריו, רק באמצעות חשיפת האמת והצגת נרטיבים מגוונים ניתן יהיה למנוע אסונות הומניטריים נוספים בעתיד.