מכונית לינקולן קונטיננטל טאון קר 1977: יצירת מופת נדירה בצבע נחושת

בחודש אפריל 2015, לאחר חורף ממושך ומושלג במדינת אילינוי, יצאתי לנסיעה למסעדה סינית באיסט מולין. לפתע, משהו משך את תשומת לבי: מכונית לינקולן קונטיננטל טאון קר משנת 1977 בצבע נחושת נדיר בשם Ember Moondust – אופציה יקרה במיוחד באותה תקופה. המכונית עמדה בצד הכביש, נוצצת ומושלמת כמעט לחלוטין.

מיד עצרתי את רכבי, יצאתי החוצה, והחלטתי לחקור את הפלא הזה מקרוב. על פי קטלוג המכוניות של לינקולן משנת 1977, הצבע הזה היה חלק מקבוצת צבעי Moondust, אשר דמו לצבעי Firemist של קדילאק – מבריקים ועשירים בגימור מתכתי. המכונית הייתה במצב כמעט כמו חדש, עם גלגלי כיסוי מפוארים, צמיגים לבנים, כרום חיצוני מבריק ואבזור מלא.

היא הייתה גרסת הטופ של לינקולן באותה שנה, מעל ל'קונטיננטל הבסיסית', אשר הייתה עדיין מכונית יוקרה מרשימה. חבילת הטאון קר כללה מושבים מפוארים עם 'כריות צפות', לוחות דלתות מעוצבים, חלונות אוורור חשמליים (הידועים אז כ'חלונות סיגריות'), גג מלא בוויניל, תא מטען מרופד ומכסה גלגל רזרבי מוגן.

ההבדל העיקרי בין דגמי 1975-1976 לקונטיננטל 1977 היה הסורג החדש בסגנון 'פרתנון' בסגנון מרק, אשר החליף את הסורג הנמוך והרחב של הדגמים הקודמים. מחיר הדגם הדו-דלתי עמד על 9,474 דולר, בעוד שהסדאן נמכר ב-9,636 דולר – כאשר חבילת הטאון קר הוסיפה למחיר הכולל.

בנוסף לאפשרויות הצבע הנדירות, היו עוד מגוון אפשרויות נוספות: גלגלי אלומיניום בסגנון טורבינה, גלגלים מפורזלים מלוטשים, גג 'קואצ'ר' חצי-גג, ואופציה לחלונות אופרה אליפטיים בעמוד ה-C (בסדאן בלבד; כל הקונטיננטלים הדו-דלתיים כללו חלונות אחוריים מרובעים עם סמל לינקולן מזוגג). רבים טועים לחשוב שחלונות האופרה היו חלק מחבילת הטאון קר, אך למעשה הם היו אופציה נפרדת ונדירה למדי.

משקל הדגם הדו-דלתי עמד על 4,836 פאונד, בעוד שהסדאן שקל 4,880 פאונד. מנועי המכונית כללו מנוע V8 בנפח 400 אינץ' מעוקב עם 179 כוחות סוס, או מנוע V8 בנפח 460 אינץ' מעוקב עם 208 כוחות סוס. כל הדגמים כללו הגה כוח, בלמים קדמיים דיסקיים ואחוריים תופים, בקרת אקלים אוטומטית וצמיגי מישלן לבני צד.

מכונית זו היא לא רק יצירת מופת מכנית, אלא גם עדות לתרבות העיצוב והאופנה של שנות ה-70 – תקופה שבה מכוניות היו סמל סטטוס מוחשי.