מלך בריטניה מול נשיא ארצות הברית: מי באמת שולט בבית הלבן?

ב-28 באפריל 2026 הגיע המלך צ'ארלס השלישי לביקור רשמי בבית הלבן, שם התקבל על ידי נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ בטקס רשמי. התמונה שצולמה באירוע הזה – שבה נראים שני המנהיגים זה לצד זה – הפכה לסמל של פער עמוק בין שתי מערכות שלטון: אחת מסורתית וממלכתית, והשנייה אישית וכוחנית.

כמי שמזדהה הן כרפובליקני והן כאוהד בריטי, תמיד ראיתי במונרכיה הבריטית סמל למיושן וללא רלוונטיות. הרעיון של שלטון תורשתי, שבו כוח נקבע בלידה ולא בהשגה, נראה לי כהתפתחות אנושית מוקדמת, שבה בני אדם טרם היו מוכנים לדמוקרטיה ייצוגית. אך כאשר צפיתי בנאומו של המלך צ'ארלס השלישי בפני הקונגרס האמריקני, התחושה הייתה הפוכה לחלוטין.

מאחורי המלך, ישבו סגנית הנשיא ויושבת ראש בית הנבחרים – שני תפקידים רמי מעלה בארצות הברית. אולם במקום לראות בהם מנהיגים עצמאיים, נראו השניים כאילו הם חלק ממערכת פיאודלית מימי הביניים. הם לבשו חליפות כחולות, חולצות לבנות ועניבות אדומות – תלבושת מזוהה לחלוטין עם התנועה הפוליטית של טראמפ, המכונה 'MAGA'. כל תנועה, כל מילה וכל פרט בלבוש שלהם העידו על נאמנות עיוורת למנהיגם. לא מדובר רק בשני נציגים בודדים: יותר ממחצית מחברי הקונגרס הרפובליקנים נראו כ'וסאלים' של טראמפ, מוכנים לוותר על עצמאותם ועל שיקול דעתם למען האיש שמבקש להיות מלך.

ההשוואה בין היחס של חברי הפרלמנט הבריטי למלכם לבין היחס של הרפובליקנים לקונגרס שלהם היא מטרידה. בעוד שבריטניה שומרת על מסורת של כבוד למוסדות ממלכתיים, בארצות הברית נראה כי המפלגה הרפובליקנית הפכה לכת פולחנית סביב טראמפ, מוכנה להקריב את עקרונות הדמוקרטיה למען נאמנות אישית.

טראמפ עצמו מרבה להתגאות בנאמנות העיוורת של תומכיו. הוא לא מסתפק בתואר מלך – הוא שואף להיות 'אל-קיסר'. הסימנים לכך ניכרים בכל פינה: דגלים ענקיים של טראמפ המעטרים בניינים רשמיים, שינוי שמות מוסדות ציבוריים כמו מרכז קנדי ומוסד השלום האמריקני, הנפקת מטבעות חדשים, תוכניות לבניית שער ניצחון, אולמות נשפים על שמו, בריכות השתקפות שידמו למר-א-לאגו, דרכונים חדשים, אוניות מערכה מסוג 'טרמפ-קלאס', וכמובן – ניסיונות להדיח שופטים, לעקוף החלטות בית משפט, לנהל מלחמות ללא אישור הקונגרס ולרדוף מבקרים. כל אלה הם מעשים המנוגדים לחלוטין לערכי ארצות הברית.

אך לא רק האמריקנים צופים בהתפתחויות אלה בהשתאות. גם בעלות הברית האירופיות של ארצות הברית, ובמיוחד בריטניה, מודאגות עמוקות. המלך צ'ארלס השלישי נדרש למשימה קשה: מצד אחד, הוא נאלץ להציג תמונה של אחדות עם ארצות הברית, ומצד שני, הוא מודע היטב לסכנות הנשקפות ליחסים הטרנס-אטלנטיים בעקבות מדיניותו הבלתי יציבה של טראמפ. העיתון Financial Times דיווח כי שגריר בריטניה בוושינגטון, סר כריסטיאן טרנר, אמר בתחילת פברואר לקבוצת סטודנטים כי הביטוי 'היחסים המיוחדים' בין ארצות הברית לבריטניה הוא 'מיושן למדי וכמעט נוסטלגי'.

בעוד המלך צ'ארלס השלישי מנסה לשמור על מסורת של כבוד והגינות, טראמפ ממשיך לחתור תחת עקרונות הדמוקרטיה האמריקנית. השאלה המתבקשת היא: מי באמת שולט בבית הלבן? האם זה הנשיא הנבחר, או האיש שמבקש להפוך למלך?