עיירת הגבול המקסיקנית שהדגימה את כוחה של אזרחות מכוח הלידה

עבור עשרות שנים ארצות הברית לא ידעה שהיא מחזיקה בעיירה במקסיקו. ריו ריקו, השוכנת דרומית לנהר הריו גראנדה ושעה נסיעה מקצהו הדרומי של טקסס, נוסדה בשנת 1929 והתנהלה כעיירה מקסיקנית לכל דבר. תושביה שילמו מיסים מקסיקניים, קנו במוצרים תמורת פסו מקסיקני והיו כפופים לחוקי המדינה. למעשה, לא היה דבר שיכול היה לרמז כי העיירה שייכת לארצות הברית.

הבעיה הייתה שהגבול בין ארצות הברית למקסיקו לא היה במקום שבו חשבו שהוא אמור להיות. שנים קודם לכן, חברת השקיה אמריקאית ביצעה הסטה לא מורשית של נהר הריו גראנדה, והותירה אחריה לולאה של אדמה אמריקאית דרומית למסלול החדש שלו. על פי אמנות בינלאומיות, שינויים מלאכותיים בנהר אינם יכולים להזיז את הגבול. הגבול המשפטי בין המדינות נותר בעינו, ועבר כעת דרך אפיק הנהר היבש — מעליו התרחבה ריו ריקו. כך, למרות שהעיירה נוסדה על אדמה מקסיקנית, צמיחתה הבלתי מכוונת הביאה אותה לחצות את הגבול הבלתי נראה. איש לא שם לב לכך במשך שנים רבות.

הטעות התגלתה לבסוף בשנות ה-60 על ידי פרופסור גיאוגרפיה אמריקאי. אז נאלצו גורמים רשמיים בארצות הברית להתמודד עם מציאות מוזרה: עיירה שהתנהלה כעיירה מקסיקנית הייתה למעשה מחולקת בין שתי המדינות. שתי הממשלות הגיעו בסופו של דבר להסדר. בשנת 1970 נחתם חוזה שהחזיר את הנהר להיות הגבול, ובשנת 1977 ארצות הברית העבירה באופן רשמי את אדמת ריו ריקו למקסיקו. המפה שוב התאימה למציאות החיים — אך החוק אינו זז באותה מהירות כמו הנהר.

במהלך העשורים שחלפו עד לתיקון, נולדו ילדים בריו ריקו על אדמה אמריקאית. אחד מהם, הומרו קנטו טרווינו, נכנס לארצות הברית מאוחר יותר ונאלץ להתמודד עם סכנת גירוש בשל שהיית יתר על המותר באשרת תייר. הגנתו הייתה פשוטה: הוא לא היה מהגר בלתי חוקי כלל, אלא אזרח אמריקאי מכוח לידה.

התיקון ה-14 לחוקה האמריקאית מעניק אזרחות לכל מי שנולד על אדמת ארצות הברית וכפוף למרותה:

"כל אדם שנולד או התאזרח בארצות הברית, וכפוף למרותה, הוא אזרח ארצות הברית ומדינת מגוריו."

לפי פרשנות צרה יותר — הנתמכת בעיקר על ידי גורמים ימניים המגבילים הגירה — לידה על אדמה אמריקאית אינה מספיקה. כך טענו הנשיא וצוותו המשפטיים בפני בית המשפט העליון בתיק Trump v. Barbara: ילדים שנולדו בארצות הברית להורים מהגרים בלתי חוקיים לא צריכים לקבל אזרחות אוטומטית, שכן הם אינם משולבים במדינה ואינם כפופים למרותה. לדבריהם, התיקון ה-14 חל רק על מי שכפופים באופן מלא לסמכות האמריקאית. ריו ריקו הייתה אמורה להיות מקרה בוחן כמעט מושלם לעמדה זו: העיירה התנהלה בפועל תחת חוקי מקסיקו, תושביה חיו תחת ריבונות שונה, וארצות הברית לא הפעילה כל סמכות ממשית עליהם.