תושבי צפון קרוליינה הכפרית נאבקים בזיהום הכימיקלים הנצחיים ממזבלה מקומית

המזבלה הענקית שמאיימת על מי השתייה

במחוז סמפסון שבצפון קרוליינה פועלת מזבלה ענקית ששטחה כ-1,300 דונם – הגדולה ביותר במדינה. במשך עשרות שנים הגיעו אליה פסולת מכל רחבי המדינה, ורק בשנים האחרונות החלו התושבים המקומיים להבין את המחיר הבריאותי והסביבתי של המפעל הסמוך לבתיהם.

שרי וייט-ויליאמסון, תושבת המקום שגדלה באזור, עבדה שנים רבות באגף לצדק סביבתי של הסוכנות להגנת הסביבה האמריקאית. היא עדה ממקור ראשון כיצד זיהום סביבתי משפיע על קהילות מוחלשות, אך כשחזרה למחוז הולדתה גילתה כי אין מי שיגן על התושבים מפני הסכנות הנשקפות להם. בשנת 2020 הקימה יחד עם פעילים מקומיים את ארגון EJCAN – רשת פעולה לקהילה ולצדק סביבתי, במטרה להעצים את התושבים ולסייע להם להיאבק בזיהומים סביבתיים.

חששות מפני זיהום מים ומחלות

תושבי הקהילה הכפרית השחורה סנואו היל, הסמוכה למזבלה, דיווחו על חששות מפני זיהום מי השתייה. רבים מהם שותים ממי באר פרטיים, וחששו כי הכימיקלים מהמזבלה מחלחלים אליהם. וייט-ויליאמסון סיפרה כי הקהילה דיווחה על עלייה במחלות שונות, אך עד אז לא בוצעו מחקרים רשמיים שיאמתו את הקשר בין הזיהום לבריאות התושבים.

בשנת 2020 החל הארגון בשיתוף פעולה עם חוקרים מאוניברסיטת צפון קרוליינה בצ'אפל היל ואוניברסיטת אפלאצ'י סטייט לבדיקת איכות המים בבארות פרטיות באזור. הבדיקות, שנערכו במסגרת מענקים קטנים, העלו ממצאים מטרידים: ב-13% מהבארות התגלו רמות גבוהות של PFAS – כימיקלים סינתטיים המכונים "כימיקלים נצחיים" בשל העובדה שהם מתפרקים באיטיות רבה הן בגוף והן בסביבה.

מה הם כימיקלים PFAS ולמה הם מסוכנים?

PFAS הם משפחה של אלפי תרכובות כימיות שפותחו לראשונה בשנות ה-40 של המאה ה-20. הן נמצאות במוצרים רבים כמו בגדים עמידים למים, מחבתות טפלון, קצף לכיבוי אש ועוד. בשל עמידותן הגבוהה, הן מצטברות בסביבה ובגוף האדם לאורך שנים, ונחשבות למסרטנות ולגורמות להפרעות במערכת החיסונית ובהורמונים.

הכימיקלים מתחלקים לשתי קבוצות עיקריות:

• PFAS ותיקים – כגון PFOA ו-PFOS, ששימוש בהם הופסק ברוב המדינות במהלך שנות ה-2000.
• PFAS חדשים – כימיקלים חלופיים שפותחו לאחר הפסקת השימוש ב-PFAS הוותיקים, אך גם הם עשויים להיות מסוכנים.

הפעולה המשפטית והדרישה לצדק סביבתי

לאחר פרסום תוצאות הבדיקות, החלו תושבי האזור לפעול למען צדק סביבתי. הם דרשו מהרשויות לבצע בדיקות מקיפות יותר, להסדיר את פעילות המזבלה ולפצות את הנפגעים. וייט-ויליאמסון ציינה כי למרות שהקהילה חשדה בקשר בין הזיהום לבריאותם, נדרשו שנים של מאבק כדי לקבל הכרה רשמית בסכנה.

בשנת 2023 הגיש הארגון תלונה רשמית לרשויות המדינה והפדרליות, תוך דרישה לחקור את השפעות הזיהום על בריאות התושבים. במקביל, הם פועלים להעלאת המודעות הציבורית באמצעות כנסים, הדרכות ומעורבות בקבלת החלטות מקומיות.

"אנחנו לא יכולים להמתין שממשלות יפתרו את הבעיה עבורנו. אנחנו חייבים לקחת את היוזמה ולהגן על הקהילות שלנו בעצמנו."
שרי וייט-ויליאמסון, מייסדת EJCAN

מה צפוי לקרות מעכשיו והלאה?

למרות המאמצים, המאבק עוד רחוק מסיומו. התושבים דורשים:

• הרחבת בדיקות המים לכל הבארות באזור.
• הקמת תוכנית לטיהור מי השתייה המזוהמים.
• פיקוח הדוק יותר על פעילות המזבלה והפסקת פליטת הכימיקלים.
• פיצוי כספי לתושבים שנפגעו מבריאותם.

הסיפור של מחוז סמפסון הוא דוגמה למאבקים רבים המתרחשים ברחבי ארצות הברית, שבהם קהילות כפריות ומוחלשות נאלצות להיאבק על זכויותיהן הבסיסיות לסביבה נקייה ובריאה. המאבק שלהם מדגיש את החשיבות של מעורבות אזרחית וצדק סביבתי בכל רמה.