ארגון תקני האקלים המוביל מואשם בסודיות ובטיהור לטובת התעשייה

תקני דיווח הפליטות: אמינות או הצגה?

מדי שנה מדווחות עשרות אלפי חברות ברחבי העולם על פליטות גזי החממה שלהן באופן וולונטרי. בשנת 2025 בלבד, יותר מ-22,100 עסקים, ששוויין הכולל עולה על מחצית משווי שוק המניות העולמי, חשפו נתונים אלו. עם זאת, קיימת הסכמה רחבה כי רבים מהחישובים אינם מדויקים כלל.

הבעיה אינה באחריותן של החברות עצמן. לצורך הקלה בתהליך הדיווח והבטחת אחידות מסוימת בדיווחים, הן מסתמכות על תקנים שנקבעו על ידי ארגון ללא מטרות רווח בשם Greenhouse Gas Protocol (פרוטוקול גזי החממה). ארגון זה נדרש לאזן בין שני צרכים מנוגדים: יצירת תקנים אמינים ויצירת תקנים ישימים בפועל. לעיתים, השיטה המדויקת ביותר לחישוב פליטות אינה ניתנת ליישום מעשי, בעוד שיטה קלה לביצוע עלולה להוביל לתוצאות מוטעות לחלוטין.

ביקורת על הפרוטוקול: הצגה טובה מדי על הנייר

ארגון ה-GHG Protocol הוא הגוף המרכזי האחראי על תקני הדיווח העולמיים בתחום פליטות גזי החממה. עם זאת, הוא סופג ביקורת רבה על כך שהוא מאפשר לחברות להציג מצג שווא של אחריות סביבתית. בשנת 2022 החל הארגון במאמץ לתקן זאת באמצעות שינוי מבנה הניהול שלו. הוא הקים מועצת תקנים עצמאית שתפקידה לפקח ולאשר עדכונים בתקני הדיווח, וכן הקים קבוצות עבודה טכניות שמטרתן לפתח את התכנים העדכניים ביותר.

בין קבוצות העבודה היו כאלה שעסקו בשיטות לדיווח על צריכת חשמל של חברות ואחרות שהתמקדו בפליטות שרשרת האספקה. קבוצות אלו קיימו פגישות קבועות כדי לגבש הצעות, אשר הוגשו לאחר מכן למועצת התקנים העצמאית לאישור. ועדה נוספת, ועדת הניהול, בדקה את החלטות המועצה כדי לוודא כי עקרונות הפרוטוקול נשמרו לאורך התהליך ולקבלת ההחלטה הסופית. מטרת השינוי הייתה לחזק את האמינות והאמינות של התקנים, במיוחד לאור העובדה שממשלות ברחבי העולם, כולל האיחוד האירופי ומדינת קליפורניה, החלו לאמץ את תקני הפרוטוקול כחלק מחוקי גילוי חובה בתחום האקלים.

סודיות ותהליכים לא שקופים: האשמות נגד הפרוטוקול

למרות המאמצים הנראים לעין, חלק ממשתתפי התהליך טוענים כי היוזמה להפוך את התקנים לשקופים ואחראיים יותר הפכה למעשה לרעה. לטענתם, המדענים המעורבים בתהליך מוצאים את עצמם מנוגדים לנציגי התעשייה, והחלטות חשובות מתקבלות מאחורי דלתיים סגורות ללא תיעוד ציבורי. מסמכים מרכזיים כגון הצעות, רשומות הצבעה ומסמכים אחרים אינם נגישים לציבור, ואף לא לחברי קבוצות העבודה שתרמו מזמנן ללא תמורה לפיתוח התקנים החדשים.

דוגמה בולטת לכך היא חווייתה של דוקטור קייט דולי, חברת קבוצת העבודה הטכנית של הפרוטוקול בתחום חשבונאות פחמן ביערות. דולי, מדענית פוליטית ומרצה בבית הספר לגיאוגרפיה, מדעי כדור הארץ והאטמוספירה באוניברסיטת מלבורן, עוסקת בתחום זה כבר עשרים שנה. היא הצטרפה לקבוצת העבודה בת 17 החברים בדצמבר 2024, כשמטרת הקבוצה הייתה לפתור מחלוקת סבוכה בנושא שיטות החשבונאות עבור חברות המחזיקות או שולטות ביערות.

חוסר שקיפות: החלטות ללא תיעוד

לטענתה של דולי, חלק מההחלטות שהתקבלו בקבוצה התקבלו ללא תיעוד מספק או הסבר לציבור הרחב. היא ציינה כי חלק מההצעות שהוגשו למועצת התקנים העצמאית לא היו נגישות לחברי הקבוצה, וכי חלק מהדיונים התקיימו ללא פרוטוקולים רשמיים. בנוסף, היא טענה כי נציגי התעשייה בקבוצה נטו לקדם אינטרסים של החברות שהם מייצגים, תוך התעלמות מממצאים מדעיים שהוצגו על ידי חוקרים עצמאיים.

דולי אינה היחידה שמביעה ביקורת על התהליך. מספר משתתפים נוספים בוועדות ובקבוצות העבודה דיווחו על חוסר שקיפות דומה, תוך ציון כי החלטות חשובות מתקבלות ללא מעורבות מספקת של הקהילה המדעית או הציבור הרחב. חלקם אף טענו כי הפרוטוקול נוקט במדיניות של "בחירה והחלטה" (cherry-picking) של נתונים ומדענים, תוך העדפת אלו שמגבים את עמדות התעשייה.

השלכות עולמיות: תקנים שמשפיעים על מדיניות

השלכותיו של הפרוטוקול חורגות הרבה מעבר לדיווחים הפנימיים של חברות. ממשלות רבות, כולל האיחוד האירופי וקליפורניה, אימצו את תקני הפרוטוקול כחלק מחוקי גילוי חובה בתחום האקלים. המשמעות היא כי החלטות המתקבלות מאחורי הקלעים של הפרוטוקול משפיעות ישירות על מדיניות סביבתית גלובלית ועל דרישות הדיווח של אלפי חברות.

אם התקנים אינם אמינים או שקופים, הדבר עלול להוביל לדיווחים מוטעים של פליטות, אשר בתורם יגרמו למדיניות סביבתית לא יעילה. בנוסף, חוסר השקיפות עלול לפגוע באמון הציבור במערכת הדיווח ולהקשות על ארגונים עצמאיים לפקח על ביצועי החברות בתחום האקלים.

קריאה לרפורמה: מה צפוי בעתיד?

לאור הביקורות הנוקבות והאשמות על חוסר שקיפות, קוראים מומחים וארגונים סביבתיים לרפורמה דחופה בפרוטוקול. בין ההצעות הנפוצות:

• הגברת השקיפות: פרסום מלא של כל המסמכים, ההצעות והחלטות, כולל רשומות הצבעה ופרוטוקולים של דיונים.
• הפחתת השפעת התעשייה: הגבלת נציגות התעשייה בוועדות ובקבוצות העבודה כדי למנוע ניגודי אינטרסים.
• מעורבות ציבורית: פתיחת התהליך לקהילה המדעית, ארגוני סביבה והציבור הרחב באמצעות פלטפורמות דיון פתוחות.
• ביקורת עצמאית: הקמת גוף ביקורת חיצוני שיבחן את תהליכי קבלת ההחלטות ויוודא את אמינות התקנים.

בינתיים, ממשיכים ארגונים סביבתיים ומדענים לפקח על פעילות הפרוטוקול ולדרוש שינויים. השאלה הנותרת פתוחה היא האם הפרוטוקול יצליח לתקן את ליקויי השקיפות והאמינות שלו, או שמא ימשיך לפעול בסודיות תוך פגיעה באמון הציבור ובאפקטיביות של מדיניות האקלים העולמית.