ביקורת: 'חייה של טביתה' – משחק הרפתקאות ייחודי עם מגבלות יצירתיות

המשחק 'חייה של טביתה' (A Storied Life: Tabitha) נראה בתחילה כמו משחק הרפתקאות שמזכיר את 'Unpacking' מבחינת האריזה ואת חופש היצירה של נובלות ויזואליות. בפועל, הוא מתגלה כהרפתקה בסגנון 'Mad Libs', שמגביל מאוד את היצירתיות ומסתכן ביצירת סיפור חסר היגיון. למרות זאת, מדובר במשחק חידות ייחודי שדורש התאמה לתבניות מוגדרות מראש.

העלילה מתמקדת בטביתה קטלוול, שנפטרה לאחרונה. השחקן מתבקש לנקות את ביתה הנטוש, שם הוא מוצא מכתב ממפרסם ומטריפטיכון רטוב. מתברר שמפרסם היה מעוניין לפרסם את האוטוביוגרפיה שלה, אך בשל המצב הלא מסודר שלה, השחקן נדרש למלא את החסר על ידי שמירת פריטים מסוימים בזמן שהוא מוכר או זורק את השאר.

המשחק עוקב אחר תבנית קבועה: בכל יום, השחקן נכנס לחדר, שם הוא יכול לשמור עד ארבעה פריטים בקופסה אחת. הפריטים הנותרים נמכרים תמורת כסף, שיקבע את סוג החופשה שתחכה לדמות לאחר סיום המשחק. כל פריט תופס מקום מסוים ברשת, מה שמשפיע על מה שניתן לשמור. בנוסף, ישנם פריטים שבירים ומשקל מוגבל, אך ניתן להגן עליהם באמצעות עטיפות בועות ונייר דבק (אפשרויות הנגישות מאפשרות להשבית את האיום הזה).

במהלך הניקיון, השחקן עשוי למצוא מפתח שפותח ארון או דלת נעולים. לאחר סיום היום, השחקן לוקח את הקופסה הביתה ומקבל בין עמוד אחד לחמישה של סיפור בסגנון 'Mad Libs', שמסייע לסיים את הפרק באמצעות ארבעה מילות מפתח הקשורות לפריטים שנשמרו.

בגרסת הנינטנדו סוויץ', קיימת אפשרות להגדיל את התצוגה כדי לראות פריטים טוב יותר, אך לעיתים זה לא מספיק. לדוגמה, המפתחות הקטנים הנדרשים לפתיחת דלתות נעולות קשים לראייה, במיוחד במצב ידני. בנוסף, פעולות מסוימות כמו משיכת טריגרים עשויות להיות לא נוחות.

למרות המראה וההרגשה של סימולציה, 'חייה של טביתה' הוא משחק חידות לכל דבר. בכל יום, השחקן נדרש לבחור פריטים בהתאם לתבניות מוגדרות מראש, תוך התחשבות במרחב, במשקל ובשבירות. המשחק מציע חוויה ייחודית, אך מי שמחפש חופש יצירתי עשוי למצוא את עצמו מוגבל על ידי הכללים הנוקשים.