ביקורת על 'ג'אם הפרפר': דרמה משפחתית קולינרית מוזרה עם קנטמיר בלאגוב, בארי קאוגן ורילי קיוג

הסרט ג'אם הפרפר (Butterfly Jam) של הבמאי קנטמיר בלאגוב, המהווה את הבכורה האנגלית שלו, הוא ניסיון אמיץ ליצור דרמה משפחתית קולינרית שמאופיינת בעיקר ב'קפריזיות מרושעות'. בלאגוב מטביע את הצופה בפרטים מוזרים ובתקריות בלתי צפויות, בדומה למאכלים המסורתיים של הקווקז כמו הדלן – פשטידת תפוחי אדמה, גבינה ועשבי תיבול שממלאת חלק מרכזי בעלילה.

הסרט נפתח בפסטיבל קאן במסגרת 'שבוע הבמאים', ומציג דמות מוכרת בקולנוע האמריקאי: הגבר האתני הלא יציב, דמות שחוזרת בסרטיהם של יוצרים כמו סאפדי, סקורסזה ובאקר. כאן, בלאגוב ובארי קאוגן מעצבים גרסה עוד יותר קיצונית של הדמות הזו: אדם מניו ג'רזי שמתקשה לתפקד מחוץ למסגרת המסעדה המשפחתית שלו. האם מדובר בליקוי קוגניטיבי או בסתם מצב קבוע של שכרות? התשובה נותרת מעורפלת, אך ברור שהוא אבוד מראש – כבר בסצנת הפתיחה, בה בנו בן ה-16, טמיר (טלהא אקדוגאן), מודיע על מותו של אביו.

הפתיחה המטעה והדמויות המוזרות

אזכור מותו של האב בסצנה הראשונה מתגלה כ'דג אדום' – הטוויסט הראשון בסדרה של הטיות והטעיות. עד מהרה עובר הסרט להתמקד באזיק (בארי קאוגן), קווקזי מהגר שעובד כשף במטבח המסעדה המשפחתית. למרות שהוא בן 33, קאוגן מציג דמות צעירה ונטולת דאגות, שמעולם לא התרחק מהעולם המצומצם של המשפחה והחברים שלו. לעומתו, בנו טמיר, שגילו דומה לזה של קאוגן, אמור להיות בן 16 – מה שמעלה שאלות על הרקע המשפחתי שמעולם לא נפתר.

בסרט מלא בסיבובים בלתי צפויים, העובדה שאזיק שרד כל השנים האלה כאב יחידני דורשת מהצופים להשעות את הספקנות שלהם במידה ניכרת. הוא לא זכה לעזרה מאחיו המוזר מראט (הארי מלינג) או מאחותו המותשת זליה (רילי קיוג), כך שבשלות היחסית של טמיר בבית הספר התיכון היא הישג של ממש למערכת החינוך בניו ג'רזי.

החלום האמריקאי והאלימות הבלתי צפויה

כבנו של מהגר דור ראשון, טמיר עשוי להגשים את עצמו בעתיד; אזיק, לעומתו, נראה תקוע במקום. מבנה הסרט, שנראה לעיתים כאילו נבנה באופן אקראי, משקף את חוסר הכיוון בחייו של האב. לאחר שמצליח להכין את הדלן בצורה מושלמת, הוא זוכה לשבחים נלהבים מיזםן צ'רקסי שמסתמן ככישלון בטרם החל. בעקבות זאת, אזיק מחליט שהוא שף מוכשר – וזהו הרגע בו הסרט מצליח ליצור מעט מומנטום נרטיבי, גם אם באופן קלוש.

החצי השני של הסרט משנה כיוון באופן חד, אך לא תמיד באופן צפוי. בעולם הזה, אלימות והלם אינם מצליחים להתחרות בקפריזיות. בלאגוב הגה את הפרויקט לראשונה בעיר הולדתו נאלק'יק, אך לאחר שברח מרוסיה, הוא העביר את העלילה לניו ג'רזי ולדיאספורת הצ'רקסית שם. התוצאה היא סרט שמעולם לא מצליח להתגבש כאחד משני סוגות ברורות: דרמת אב-בן או סאגת הגירה. במקום זאת, הוא הופך לחקר דמות אקסצנטרית במיוחד, שבה הטוב והרע מתערבבים ללא הרף.

בסופו של דבר, 'ג'אם הפרפר' הוא סרט שמתקשה למצוא את האיזון הנכון בין האלמנטים השונים שלו. מצד אחד, הוא מציע דמויות עשירות ומוזרות, ומצד שני, הוא נותר לא אחיד מבחינה נרטיבית. הצופים יצאו ממנו עם תחושת רצון לראות גם את הסרט על הדלן עצמו – וגם משהו קצת יותר מאוזן.