ב-2 במאי 1927 קיבל בית המשפט העליון של ארצות הברית החלטה שעתידה להשפיע על החוק האמריקאי למשך עשרות שנים. בפסק הדין המכונן באק נגד בל, אישר בית המשפט את חוק העיקור הכפוי של מדינת וירג'יניה, תוך שהוא מעניק לגיטימציה למדיניות זו ברחבי המדינה.

הפרשה החלה כאשר קארי באק, צעירה מווירג'יניה שהוגדרה כ'מפגרת שכלית', נאנסה ונכנסה להריון. רשויות המדינה החליטו לעקר אותה בכפייה, בהתאם לחוק המקומי שאפשר זאת לאנשים שנחשבו 'בלתי כשירים' מבחינה גנטית. באק, שהייתה בת 17 בלבד, הפכה לסמל המאבק המשפטי נגד המדיניות האאוגנית שהייתה נפוצה באותה תקופה.

בית המשפט העליון, בראשות השופט הראשי ויליאם הווארד טאפט, אישר את החלטת בית המשפט המדינתי ברוב של 8 נגד 1. בפסק הדין המפורסם כתב השופט אוליבר ונדל הולמס הבן את המשפט ההיסטורי:

"שלושה דורות של מפגרים שכליים מספיקים."
אמירה זו הפכה לסמל של החלטה שנחשבת כיום לאחת הפגומות ביותר בהיסטוריה המשפטית האמריקאית.

הפסיקה אפשרה למדינות רבות לאמץ חוקי עיקור כפוי, בעיקר נגד קבוצות מיעוטים, אנשים עם מוגבלויות ונשים ממעמדות נמוכים. רק באמצע המאה ה-20 החלו מדינות לבטל חוקים אלה, בעקבות שינויי תפיסות חברתיות ומדעיות בנושא.

השלכות הפרשה

  • חוקים רבים בוטלו: רק בשנות ה-70 החלו מדינות לבטל חוקי עיקור כפוי בעקבות לחץ ציבורי ומשפטי.
  • פיצויים לקורבנות: חלק מהקורבנות קיבלו פיצויים מאוחרים על ידי מדינות שונות.
  • השפעה על חוקי זכויות האדם: הפסיקה שימשה דוגמה שלילית במאבקים משפטיים עתידיים נגד אפליה והפרות זכויות אדם.
  • שינוי תפיסתי: הפרשה תרמה לשינוי תפיסת הציבור כלפי מדיניות אאוגנית והעלתה מודעות לזכויותיהם של אנשים עם מוגבלויות.

כיום, פרשת באק נגד בל נלמדת בבתי ספר למשפטים כדוגמה לפסק דין שגוי מבחינה מוסרית ומשפטית, ומהווה אזהרה מפני שימוש לרעה בכוח המדינה בשם המדע והחברה.

מקור: Reason