גברים מצליחים מתמודדים עם בדידות עמוקה – כך ניתן לשנות זאת

במהלך עשרות שנים בעולם הפיננסים הגבוה, נכנסתי לחדרי ישיבות עם מנכ"לים, פוליטיקאים וגברים המנהלים ארגונים גדולים. מבחינה חיצונית, נראה כי לאנשים אלה הכל תחת שליטה. אך כשהדלתות נסגרות והשקט יורד, עולה תמונה מפתיעה: רבים מהם מרגישים בדידות עמוקה.

הם בעלי שותפי גולף, קולגות ומוכרים. הם יכולים לדון בפוליטיקה או לנתח מאזן כספי במשך שעות. הם יודעים למי לפנות כשמתעוררת בעיה עסקית. אך כשהחיים מתפוררים – וזה תמיד קורה – אותם גברים מצליחים לא יודעים למי לפנות. אנחנו חיים בתקופה שבה השר לשעבר Vivek Murthy הגדיר כמגפת הבדידות, משבר בריאותי ציבורי שפגיעתו בגוף דומה לעישון 15 סיגריות ביום. עבור גברים, המשבר הזה נושא אופי ייחודי ושקט.

ניתן לכנות זאת "מיתון החברות": במהלך השנים, רבים מהגברים ספגו מסר מסוכן – להתמודד לבד, לא להראות חולשה, להמשיך קדימה. במשך דורות, בלבלו בין בדידות רגשית לבין חוזק. אני קורא לתופעה הזו בשם "פער האחווה" – המרחק העצום בין החברים הנראים לבין החברים האמיתיים שהם זקוקים להם.

הפילוסוף היווני אריסטו הגדיר שלושה סוגים של חברויות. רוב הגברים כיום עשירים ב"חברים לשימוש" – יחסים עסקיים המבוססים על תועלת הדדית – וב"חברים להנאה", כמו חברי הבירה או המשחקים בכדורסל. לשני הסוגים יש מקום, אך שניהם שטחיים מטבעם. מה שהגברים באמת זקוקים לו הוא סוג שלישי: "חברים לטוב" – יחסים עמוקים המבוססים על כבוד הדדי, ערכים משותפים ונכונות להיחשף באמת. אלו הם היחסים שלא נעלמים כשמפסיקים להיות שימושיים או מהנים.

הבעיה היא שלגברים כמעט ולא מלמדים כיצד לטפח סוג כזה של עומק. מחקרים על חברויות גברית מראים כי גברים נוטים ליצור קשרים תוך כדי פעילות משותפת – תוך התמקדות במשחק, בפרויקט או בעסקה – בעוד שקשרים עמוקים דורשים משהו אחר: קשר עין, שקט ונכונות לומר "אני לא בסדר". רבים יכולים לבלות שעות יחד מבלי שאף אחד ישאל באמת: "איך אתה מרגיש?".

הבעיה נעוצה בכך שארצות הברית העסקית מעודדת את האגו של ה"אדם העצמאי", ומטפחת את התפיסה כי פנייה לעזרה או הודאה בחולשה הם סימן לחולשה קטלנית. גם אני נפלתי לתוך המלכוד הזה. בתחילת הקריירה שלי, כשעבדתי בבית הלבן תחת ראש הסגל Erskine Bowles בתקופת קלינטון, הסתמכתי על הכריזמה שלי כדי לנווט בחדרי ישיבות מורכבים. הצגתי תדמית של אדם שיש לו הכל תחת שליטה. נסעתי מווירג'יניה לאזור הבירה וושינגטון מוקדם בבוקר וחזרתי מאוחר. כשהמכונית שלי התקלקלה, שילמתי על מונית יקרה למרות שהחשבון היה ריק. לבסוף, הדבר הגיע לאוזניו של Erskine, שגילה לי כי הוא מודע למאמצים שלי להסתיר את הקשיים האמיתיים.

היום אני מבין כי המסר הזה – להראות חזק בכל מחיר – הוא שגוי. גברים זקוקים ליחסים אמיתיים, לידידים שיראו אותם באמת, גם כשהם חלשים. זה לא חלש לבקש עזרה; זה חלש להמשיך ולהסתיר את הכאב לבד. הגיע הזמן לשבור את מחסום הבדידות ולבנות מחדש את מערכות היחסים האמיתיות שאנו זקוקים להן.