יום שבו הפסיקתי לחקות את מודל הכוח הגברי

שאלו אותי לאורך הקריירה המקצועית שלי: 'מי הם האויבים שלך?' והתשובה הייתה תמיד ריקה. לא היו לי אויבים. כשנכשלתי להציג רשימה מרשימה של אויבים, התגובה הייתה אחת: 'איך תוכל לטעון ליכולת מקצועית אם אין לך אויבים חזקים?' במשך שנים הבנתי שהמושג הזה נטוע עמוק בתפיסת הכוח הגברית, שבה ניצחון אחד מחייב הפסד של האחר. 'עבור שאני אצליח, מישהו אחר צריך להפסיד'.

הבנתי שההמלצה להפוך ל'חזק מספיק כדי שיהיו לך אויבים' היא בעצם הזמנה להפוך לבולדוזר תוקפני שמתקדם על חשבון אחרים. אבל כאן נכנס גורם מכריע: בילדותי הייתי קורבן של בריונות. זה היה נורא. מיד הבנתי שאני לעולם לא ארצה להיות כמו הבריונים שהכאיבו לי. גם אם זה יעלה בי בקריירה, מצאתי דרך אחרת. לא רציתי להיות חלק ממערכת שבה הצלחה מושגת על ידי השפלת אחרים.

החשש שלא להיות 'מספיק חזקה'

לאורך השנים התעוררו בי ספקות: האם אני מגבילה את הקריירה שלי בגלל שאני 'יותר מדי נחמדה'? האם אני אמורה להרגיש 'חזקה'? האם עליי לפעול כאילו אני חזקה, גם אם אני לא מרגישה ככה? האם אני עושה את עבודת ההנהגה שלי לא נכון בגלל שאני לא מרגישה חזקה?

אפילו כשהגעתי לתפקידים הבכירים ביותר – ניהול אלפי עובדים, תקציבים של מיליוני דולרים, אחריות על מיליארדי דולרים בהכנסות – מעולם לא הרגשתי 'חזקה' באופן אישי. מה שהרגשתי היה בעיקר אחריות כבדה, חוסר ביטחון וחשש מתמיד מהציפיות החברתיות סביב מושג הכוח.

הרגע שבו הכל התבהר

יום אחד הכל התבהר לי לגבי הצורך 'לפעול חזק' כמו הגברים סביבי. הייתי במשרד לקוח בלונג איילנד, בחדר ישיבות קטן. נוכחים היו ה-VP לטכנולוגיה, איש דומיננטי וגדול ממדים, ועובד בכיר בשם סת'. ה-VP אמר לי: 'הבעיה שלנו היא שסת' עושה טעויות טיפשיות. הוא לא טוב בתפקידו. אף אחד לא מקשיב לו. הוא מקלקל הכל'. סת' ישב שם קטן ומבויש. ליבי נשבר בשבילו. ידעתי בדיוק מה זה להרגיש מושפל ככה. 'פאטי הקטנה', שהייתה בעצמה קורבן לבריונות בילדותה, הרגישה את החרדות והפחדים של הילדות שלה צפים מחדש מול הסצנה הזו.

ידעתי שסת' הוא מומחה בתחומו – הרבה יותר מה-VP. הבעיה לא הייתה בו. ה-VP הזה היה בולדוזר. אבל אז קרה דבר מוזר ומעורר גועל: כשיצאנו מהחדר, ה-VP פגש את הבוס שלו במסדרון. לפתע, הבולדוזר הזה הפך ל'סנדק' מפוחד ומכניע. הוא היה צריך להשפיל את סת' כדי להרגיש חזק, אבל היה מפוחד להפגין כוח מול הבוס שלו. זה היה בלתי נסבל.

באותו רגע הבנתי: הכוח האמיתי לא נמצא בהשפלה או בהתנשאות. הוא נמצא ביכולת להוביל בלי לפגוע באחרים, ביכולת להרגיש בטוח בעצמך בלי להזדקק לבריונות. הבנתי שאני לא צריכה לשנות את עצמי כדי להתאים למודל הכוח הגברי. יש דרך אחרת להצליח – דרך שמבוססת על כבוד, אחריות ואמון.

הכוח האמיתי נמצא במקום אחר

הכוח האמיתי, כפי שהבנתי, אינו תלוי ברשימת אויבים או ביכולת להשפיל אחרים. הוא תלוי ביכולת להוביל בצורה שמביאה אנשים יחד, ביכולת לקבל החלטות קשות מבלי לוותר על ערכים, וביכולת להרגיש בטוח בעצמך גם כשאתה מרגיש פגיע. הכוח האמיתי הוא ביכולת ליצור השפעה חיובית מבלי להזדקק לבריונות או להתנשאות.

"הכוח האמיתי אינו נמדד בכמות האויבים שיש לך, אלא בכמות האנשים שאתה מצליח להוביל ולהשפיע עליהם לטובה."

מאז אותו יום, הפסיקתי לנסות להתאים את עצמי למודל הכוח הגברי. מצאתי דרך להצליח שהיא אותנטית לי – דרך שמבוססת על כבוד, שיתוף פעולה ומנהיגות שמביאה אנשים יחד במקום לפצל אותם. והכי חשוב: הפסיקתי להרגיש צורך להוכיח שאני 'חזקה' במובן המסורתי. הכוח שלי נמצא במקום אחר – במקום שבו אני יכולה להיות מי שאני באמת, בלי להתנצל ובלי לוותר על הערכים שלי.