לפני כמה שבועות נפגשתי מחדש עם קולגה מתקופת הלימודים הגבוהים שלי. במהלך השיחה על עבודתנו הנוכחית, היא עצרה לרגע ואמרה: "אני אוהבת את הדרך שבחרת, אבל אם הייתי צריכה לנחש לפני עשר שנים, הייתי אומרת שבסופו של דבר תהיה דיקנית באוניברסיטה".
אני מודה שהייתה תקופה שגם אני חשבתי כך. במשך שנים נראה היה שהדרך הזו לא רק אפשרית, אלא ממש סבירה. אהבתי את עולם האקדמיה: העוצמה האינטלקטואלית, תחושת השליחות, המערכות האנושיות המורכבות. נמשכתי למנהיגות מוסדית ולאתגר לסייע לארגונים לנווט בתקופות של קונפליקט, עמימות ושינוי. הבנתי את האקדמיה באופן אינטואיטיבי וידעתי כיצד לפעול בתוכה ביעילות.
הייתה גרסה אחת לחיי שנראתה ברורה ומתאימה הרבה לפני שהיא התממשה. אלא שהחיים התפתחו אחרת. עזבתי את עולם האקדמיה, בניתי עסק בתחום האימון וההתייעצות, ועכשיו רוב הזמן שלי מוקדש לשיחות מעמיקות יותר מבחינה פסיכולוגית ויחסית אינטימיות מאשר העבודה שדמיinai לעצמי בעבר.
ההשתקפות שמאחורי המילים
מה שהפתיע אותי בדבריה של הקולגה לא היה חרטה ממש. זה היה משהו אחר: היא עוררה בי תהייה על כל הדרכים שלא בחרתי בהן ועל כל הגרסאות של עצמי שלא הפכתי אליהן. אני סבורה שרבים מאיתנו, במיוחד אלו שהגיעו להישגים משמעותיים בחייהם, נושאים בתוכם גרסה שקטה של החוויה הזו.
בגיל מסוים, בעיקר כשאנו בונים קריירה משמעותית וחיים עשירים, מתחילה להתגבש מודעות לכך שההצלחה מצמצמת את הזהות שלנו. כשאנו הופכים לאחד מגרסאותינו, אנחנו מוותרים על אחרות. המסע הזה של הזהות מתחיל בגיל צעיר כשהזהות מרגישה רחבה ופתוחה. אז עדיין קיימות אפשרויות רבות בעת ובעונה אחת, ואנו יכולים לדמיין גרסאות שונות לחלוטין של חיינו. עם השנים, ההתבגרות מחייבת אותנו להתמקד בבחירות: קריירה, בני זוג, ערים, מוסדות, התחייבויות ומומחיות. הופכים ליותר מוכרים לאחרים ויותר מוגדרים בעצמנו.
הפסד בלתי נמנע של הזהות
פסיכולוגים התפתחותיים מזה זמן רב מציינים כי היווצרות הזהות תלויה הן בחקירה והן בהתחייבות. הבעיה היא שבתרבות שלנו, ההצלחה נתפסת כמעט באופן בלעדי במונחים של צבירה: התפקיד שצברנו, המשפחה שבנינו, המומחיות שרכשנו, ההזדמנויות שזכינו להן. תשומת הלב מועטה מאוד למה שההצלחה גובה מאיתנו: מה אנחנו מוותרים עליו.
אני רואה זאת לעיתים קרובות בעבודתי עם מנהיגים מוכשרים. אלו אנשים מושגים, מוערכים, אינטליגנטים רגשית ומוכשרים מאוד. רבים בנו חיים משמעותיים באופן אובייקטיבי ומרגישים הכרת תודה אמיתית על כך. ובכל זאת, מתחת לפני השטח קיימת לעיתים זרם רגשי אחר שקשה לתת לו שם. לפעמים הוא מתגלה באופן בלתי צפוי.
הזהויות הנטושות
לקוחה אחת גילתה מחדש פרויקט יצירתי ישן וחשה רגש עמוק שלא צפתה. אחרת הבינה שהיא לא זוכרת מתי עשתה לאחרונה משהו שלא היה פרודוקטיבי, אסטרטגי או שימושי. מישהי אחרת חשבה באופן אקראי על חיים אחרים שהיא דמיינה לעצמה בעבר וגילתה שהיא לא יכולה להפסיק לחשוב עליהם.
"ההצלחה שלנו לא רק מובילה אותנו קדימה, היא גם מותירה מאחור חלקים מעצמנו שלא נוכל לשחזר לעולם"
כתבות קשורות
מדוע הצטיינות בעבודה לא מספיקה עוד לקידום מקצועי
If you’ve been in the corporate world long enough, you might have seen technical specialists hit a career ceiling. They’re brilliant at what they do,...
איך להפסיק להיות עסוק מדי ולמצוא זמן לחיים הטובים
Below, Laura Vanderkam shares five key insights from her new book, Big Time: A Simple Path to Time Abundance. Laura is the author of several time mana...
כשהצלחה מוגדרת מחדש: כך תימנעו מלחץ ושריפה מקצועית
Chances are, you’re working hard, hustling along, and doing your best to stay ahead of things. But when you strive for success, you can risk burnout b...
שלוש הרגלים שפוגעים בסמכות שלך בעבודה – ואיך לתקן אותם
You don’t have to be the loudest person in the room to command it, but these three habits might be quietly costing you credibility without you even re...
יום שבו הפסיקתי לחקות את מודל הכוח הגברי
“Who are your enemies?” I was asked this interview question throughout my entire career. And I’d always come up blank. Every time. No enemies. And whe...
חמשת המדדים החשובים ביותר בעידן הבינה המלאכותית: מה יקבע את ההצלחה שלנו בעתיד?
For most of the last century, we believed human potential could be measured through intelligence, and we built whole institutions around that belief....
מנכ"ל לייפט: מה למדתי מהמשרה הראשונה שלי – חלוקת עיתונים בגשם ובשלג
I mowed a lot of lawns and cleaned a lot of gutters as a kid, but my first consistent job was delivering newspapers. Today that sounds quaint, but it...
שלוש תסריטים מקצועיים שמגבילים מעצבים (ואיך להשתחרר מהם)
I’ve sat across from enough designers to know that the moment someone starts questioning whether to leave their role, they rarely lack options, they l...