שחמט הוא משחק קלאסי, פופולרי מתמיד וקשה מאוד לחדש בו. למרות זאת, מפתחים רבים מנסים בכל זאת להמציא מחדש את הגלגל, וכמה משחקי שחמט עצמאיים מצליחים לצוץ בפלטפורמות כמו Steam. מ-'5D Chess With Multiverse Time Travel' המשוגע ועד משחקי הפאזל המוכרים 'Chessformer' ו-'Chessarama', או אפילו המשחקים הז'אנריים כמו 'Pawnbarian' ו-'Shotgun King: The Final Checkmate', קשה מאוד לבלוט. המשחק האחרון שנכנס לתחרות הוא גמבונאנזה, משחק עצמאי שמנסה לשלב את נושא ההימורים של באלאטרו עם פורמולת השחמט-רוגלייט. לצערנו, הוא סובל מכשלים רבים שמקשים להמליץ עליו, גם עבור חובבי שחמט מזדמנים.

נקודת מבט של שחקן תחרותי

מה שהופך את הביקורת הזו למאתגרת עבורי הוא העובדה שאני שחקן שחמט תחרותי ברמה סבירה, ולכן נקודת המבט שלי שונה מזו של שחקן מזדמן המחפש משהו קשור לשחמט לבילוי נעים. עם זאת, אני יכול לומר בביטחון שגמבונאנזה סובל מבעיות רבות גם כמשחק רוגלייט – החל מקצב הקושי הלא עקבי, דרך מגוון מוגבל וחוסר בחירות מעניינות שיבדלו אותו מהמתחרים.

חוויית המשחק: שחמט עם תוספות

המשחק מורכב מסדרת קרבות בודדים על לוח שחמט – חמישה שלבים בני חמישה מפלסים כל אחד, וכן בוס סופי – אשר ברובם עוקבים אחר חוקי המשחק הקלאסי. השחקן והמחשב מתחלפים בתורות, והכלים נעים בהתאם לחוקי השחמט הרגילים, לפחות עד שההטבות השונות נכנסות לתמונה. בתחילת כל שלב, השחקן רואה את הרכב וסידור הכלים של היריב ויכול להציב את הכלים שלו באופן חופשי בצד שלו של הלוח.

המשחקיות הרגילה מושפעת מ'גמביטים' – השפעות כלליות ברמת האאורה, כמו 'אם יש לך מלך וצריח על הלוח, יש סיכוי של 1/3 לדלג על תור היריב' או 'הרצים שלך יכולים לנוע כמו מלכות'. בנוסף, קיימים גם אריחים מיוחדים. לרוע המזל, רוב ההטבות הללו פשוטות מדי ולא מעניינות במיוחד. למעשה, הן כמעט ולא מציעות גיוון משמעותי.

בתחילת הקרב, השחקן יכול להציב שלושה כלים על הלוח ויש לו שבעה כלים נוספים בעתודה, אך ככל שהמשחק מתקדם ניתן לשדרג את מספר הכלים ההתחלתיים. עם זאת, הלוח מתרחב בשורה נוספת בכל שלב, מה שמקשה עוד יותר על תכנון אסטרטגי.

הבעיה הגדולה ביותר היא שהקרבות עצמם חוזרים על עצמם ללא גיוון משמעותי. נראה שכל שלב כולל תצורת כלים קבועה ליריב (או שקיימות מעט מאוד אלטרנטיבות שהספיקו לאזול במהירות). למעשה, כמעט ניתן היה לפתח אסטרטגיות פתיחה קבועות לשלבים המוקדמים, מה שלא מתאים כלל למשחק רוגלייט.

עיצוב ומשחקיות: טוב אך לא מספיק

למרות הכשלים, גמבונאנזה מציג אסתטיקה נעימה עם עיצוב לו-פיי ומוזיקה מרגיעה ללא לחץ. ישנם גם פרטים אנושיים קטנים שמעניקים לחוויה קסם נוסף, כמו סימן קריאה בסגנון 'מטאל גיר סוליד' שמופיע מעל כלי כאשר הוא מותקף, או כלים שעולים באש לאחר שהם לוכדים כלים רבים ברצף. האנימציות חדות וזורמות, אך הן לא מצליחות לפצות על החסרונות המהותיים של המשחק.

בסופו של דבר, גמבונאנזה נותר משחק שחמט מעניין מבחינה ויזואלית וקליל, אך חסר את העומק והגיוון הנדרשים כדי להיות מומלץ באמת. הוא מתאים בעיקר לשחקנים מזדמנים המחפשים משחק קליל ולא מאתגר, אך אפילו הם עשויים להתאכזב מהחזרה על אותם תבניות ומחוסר ההפתעות המשמעותיות.

מקור: Destructoid