דלתות המיניוואן של ג'נרל מוטורס: עיצוב מסוכן 'תוקן' באמצעות מדבקה בלבד

אני שייך לדור המילניום הוותיק, שנולד בתחילת-אמצע שנות ה-80 – לא מספיק מבוגר כדי להיות דור ה-X, אך מספיק מבוגר כדי לזכור טלפונים קוויים וקלטות שמע. כמו רבים מבני גילי, גדלתי ברכב המיניוואן של המשפחה.

בפועל, גדלתי ברכב מיניוואן אחד, אך למעשה היו לי שני מיניוואנים כאלה. שניהם היו מתוצרת מופאר (Mopar) – פליימות' משנות ה-80 המאוחרות ודודג' קרבנאן מ-1994. אף אחד מהם לא היה מושלם. הוואייג'ר היה בסדר, למרות מנוע ארבע צילינדרים וחוסר כריות אוויר, ולכן לא הספקנו לנסוע בו עד שהוא התפרק. עברנו לקרבנאן, שהגיע עם מנוע V6 של מיצובישי. הוא החזיק מעמד עד שהגיע ל-100 אלף קילומטרים, אז החל להתפרק. בדיוק בזמן שיצאתי ללימודים בקולג'. אגב, אתם יודעים מה נהגתי בו ללימודים?

הקרבנאן היה אז כבר גרוטאה, פיזית ומילולית. המזגן הפסיק לעבוד, המנוע דלף שמן מכל פינה, והקסם של החלונות הידניים והמנוע הצנוע התפוגג מזמן. אבל היה לי רכב. למרות הפגמים, יש דבר אחד שאני יכול לומר עליו לטובה: הוא אף פעם לא ניסה להכות אותי בפנים.

נכון, בפנים. בסרטון המצורף ניתן לראות כי מיניוואני ג'נרל מוטורס משנות ה-90 כללו אלמנט עיצובי בעייתי: הקצה האחורי של דלתות הקדמיות היה מוטה לאחור, בדומה לכנפונים של מטוסים מודרניים. העיצוב נראה מגניב, אך יצר הבדל של כמה סנטימטרים בין החלק העליון של הדלת לבין הידית. ההבדל הזה הפך למכשול ממשי.

הבעיה הייתה כה חמורה עד שג'נרל מוטורס יצרה חלק חדש לגמרי כדי לפתור אותה: מדבקה. כן, מדבקה. מדובר בחלק מספר 10186057 של החברה, שאותו ניתן למצוא בקלות בחיפוש בגוגל. המדבקה כוללת אזהרה מודפסת המזהירה את הנוסעים להיזהר בעת סגירת הדלת, כדי שלא יפגעו בראשם בקצה האחורי של המסגרת.

חשוב לציין כי קמפיין הפרסום של אולדסמוביל סילואט כלל התפארות ביכולות העיצוב התעשייתי של החברה. אני מאמין שזהו המקרה המובהק ביותר של אירוניה – ומי יכול להבין אותה טוב יותר ממני? מחצית מחברי הם דור ה-X, שהמציאו את האירוניה בעצמם.