זאק גאליפיאנאקיס מוצא שלווה בגינון – ואני נלחמתי בקרפדות

השבוע נתפסה קרפדה גונבת מזון בגינה שלי. לא סתם גנבה – היא נתפסה עם הידיים באדמה. הלילה שלפני כן, היא וחברותיה ל"גזע" (כן, כך נקראת קבוצת קרפדות) תקפו את הגינה שלי: חפרו בורות באקראי, עקרו שתילים שהושתלו זה עתה והפכו את העבודה שלי לגיהוץ.

בשלוש השנים שבהן אני מגדל גינה, מעולם לא ראיתי את הפולשים הליליים האלה. רק את הנזק שהם משאירים אחריהם: שתילים תלושים, אדמה חרושה ומדי פעם, כמו השבוע, עדות ברורה לפשיטה – טביעת רגל מלוכלכת על כלי השקיה שהם הפילו כדי לשתות.

אז למה בכל זאת זאק גאליפיאנאקיס, בסדרה החדשה שלו This Is a Gardening Show בנטפליקס, מתלהב כל כך מהגינון? בסדרה הוא מראה כיצד הוספת מים וחומרי הזנה לקרקע הופכת לגינה פורחת – ומדגיש את החשיבות של יכולת זו לכל אדם. "אני באמת מאמין שהעתיד של האנושות ושל העולם כולו הוא חקלאי", הוא אומר בפרק העוסק בקומפוסט. "כולנו צריכים לדעת לגדל מזון. זו תחביב טוב יותר מרכיבה על אופנועי ים."

אולי בדיוק בגלל הקושי והאקראיות שבתחום – הרבה יותר בטוח מרכיבה על אופנועי ים – הגינון הופך למעשה למקור הנאה. גאליפיאנאקיס מבקר בחוות שונות במהלך שש פרקים קצרים ומדגים כיצד גננים נראים מאושרים ומצחיקים יותר מאנשים אחרים. אולי זה בגלל שהם מבלים יותר זמן בחוץ, נהנים מתזונה מאוזנת, או פשוט מחזירים את ילדותם כשהם מחפשים תולעים בקומפוסט. או, יותר סביר, בגלל שהקרפדות נעלמו מאותו חלק בעולם.

הסדרה החדשה של גאליפיאנאקיס שונה מאוד מBetween Two Ferns, שם הוא נהג לראיין ידוענים תוך כדי צחוק סאטירי. הפעם הטון רך יותר, כפרי יותר – למרות שיש בה קטעי הומור לא מתוחכמים במיוחד, כמו שאלות לילדים על מזון. כשגאליפיאנאקיס מטייל בין הגינות, ההומור החד והמריר של Between Two Ferns מפנה מקום לרגשות כנים של פליאה נוכח מה שחקלאים מצליחים ליצור.

גם אני מזדהה. בבוקר אני מסתובב בגינה, משקה ומסתכל על הנזקים, אבל גם קוטף פרחים לתלייה בבית ולייבוש. אני צופה בדבורים ממלאות את תפקידן בהאבקה של הצמחים המקומיים שלי, קוטף ניצני אספרגוס טריים ואוכל אותם ישר מהאדמה – חוויה שלא תסולא בפז. (אספרגוס ישר מהאדמה הוא עדין להפליא ובעל טעם מעט פלפלי ושוםני.)

בניגוד לחקלאים המומחים המוצגים בסדרה, אני לא מצליח לגדל מספיק מזון אפילו כדי להאכיל את עצמי. אבל מבחינתי, זה לא העיקר. הסדרה מציגה ניגוד חד לתעשיית החקלאות התעשייתית המודרנית, שבה מחירי המזון מזנקים בזמן שהחקלאים נאבקים בכיסוי הוצאותיהם.