חופש הביטוי והמודרציה של תוכן ברשת: מה אמר בית המשפט העליון על אלגוריתמים?

בשנת 2013 טענתי כי על פי הפסיקה של בית המשפט העליון בארצות הברית, עריכה אלגוריתמית של תוכן נחשבת לביטוי מוגן על פי התיקון הראשון לחוקה. בפסק הדין Moody נגד NetChoice, אשר נדון לאחרונה בבית המשפט העליון, נקבע באופן חד משמעי כי סדרי העדיפויות של תוכן ברשתות החברתיות, הנשלטים על ידי אלגוריתמים, מהווים ביטוי מוגן.

החלטה זו מעוררת מחלוקת בקרב רבים, וזאת בשל ההשלכות המרחיקות לכת שלה. ביטול חוקים שמבקשים להסדיר החלטות אלגוריתמיות מהותיות של אתרי אינטרנט מהווה צעד דרמטי, ואף מטריד מבחינה עקרונית. חלק מהמבקרים טוענים כי יש לשנות את הפסיקה הנוגעת לתיקון הראשון, תוך הרחבתה מעבר לבחינת ההחלטות העריכתיות. אחרים מציעים גישות שונות, כגון הכרה בפלטפורמות החברתיות כגורמים מדינתיים או כמובילי שירותים ציבוריים.

בספרי הקרוב Content Moderation and the First Amendment, אני בוחן את האפשרויות השונות להגביל את ההשלכות של פסק הדין Moody. המסקנה המרכזית שלי היא כי האפשרות החזקה ביותר היא להוציא מכיסוי התיקון הראשון החלטות עריכתיות של מונופולים. בניגוד לגישות אחרות, גישה זו נמנעת מהבחנות שרירותיות ומתמקדת בחברות אשר, על פי הנחת היסוד, אינן מתחרות משמעותיות.

במקביל, אני דן באפשרות נוספת אשר עשויה להרחיב את הפסיקה הנוגעת ל-Moody: הכרה בכך שצרכני התוכן בלבד יכולים להוות בסיס מספיק לביטוי מוגן על פי התיקון הראשון. לפי גישה זו, גם הודעות שנוצרות על ידי בינה מלאכותית ללא מעורבות אנושית משמעותית ייחשבו לביטוי מוגן, אף שאין להן דובר מסורתי.

בסיכום הדברים, אני נוטה שלא לאמץ אף אחת מהאפשרויות הללו. בכל הנוגע לכוח השוק, אני נוטה להימנע מקביעת חריגים אד הוק. בנוסף, ההגנה על ביטוי שנוצר באופן מלאכותי נראית לי טרנספורמטיבית דיה, ולכן אני סבור כי יש לנקוט משנה זהירות בנושא זה.

בסופו של דבר, אני מציע כי סוגיות אלו יהפכו למורכבות יותר ככל שהרשתות החברתיות יהפכו להשפעה רבה יותר, וככל שהפיתוח של בינה מלאכותית כללית יתקרב למימוש. הפערים בתגובות לאירועים אלו יוסברו יותר על ידי ההתפתחויות הטכנולוגיות מאשר על ידי הקווים המסורתיים של המחלוקות סביב התיקון הראשון. בתחומים רבים, הקרקע נעה תחתינו, והיא מאתגרת את הדיונים הנוכחיים.