מימון הסתגלות לאקלים דל: כיצד משקיעים פרטיים יכולים למלא את הפער

סכר אפסליידיקי (Afsluitdijk) בהולנד, המהווה מזה 90 שנה מחסום מרכזי מפני עליית מפלס הים, עמד בפני צורך דחוף בשדרוגים בהיקף של מאות מיליוני דולרים. במקום לממן את הפרויקט באופן מיידי, הממשלה ההולנדית בחרה במודל חדשני: הסכם לתשלומים לאורך 25 שנה, אשר אפשר למעשה גיוס מימון פרטי לפרויקט ציבורי.

הפרויקט הושלם בהצלחה, והסכר ממשיך להגן על המדינה מפני פלישת מי הים. הוא מהווה אחד מעשרה מקרי בוחן המוצגים בדו"ח חדש של ארגון C40, אשר יוצג השבוע במסגרת פגישת האביב של הבנק העולמי. הדו"ח מדגיש את הצורך בשיתוף פעולה בין ערים למשקיעים פרטיים כדי להתמודד עם עלויות ההסתגלות לאקלים, שעלולות להגיע ל-256 עד 821 מיליארדי דולר במדינות בעלות הכנסה נמוכה ובינונית עד שנת 2050.

על פי הדו"ח, רק אחוז אחד מהמימון העולמי לאקלים מופנה כיום להסתגלות עירונית, בעוד ש-99% מוקצים להפחתת פליטות. הסיבה לכך נעוצה בקושי להפוך פרויקטים להסתגלות לאקלים ל"בנקאביליים" — כלומר, כאלה שיכולים להניב תשואה למשקיעים.

אתגרים בהסתגלות לאקלים

ברברה ברוס, ראשת תחום מימון הסתגלות גלובלי ב-C40 ואחת ממחברות הדו"ח, מסבירה: "הרעיון מאחורי הדו"ח הוא לקדם שיח חדש ולספק הוכחות קונקרטיות שיסייעו לערים לנצל הזדמנויות כאלה. אנחנו יכולים לשנות את הנרטיב."

דן זארילי, לשעבר ראש תחום החוסן והמדיניות האקלימית של ניו יורק, מוסיף: "מניעת נזקים עתידיים אינה מציעה זרם הכנסות מובטח כמו פרויקטים של יעילות אנרגטית או הפחתת פליטות. פרויקטים צריכים להיות בעלי יכולת מימון."

הדו"ח מצביע על כך שפיתוח השקעות העונות הן על מטרות ציבוריות והן על דרישות המשקיעים הפרטיים הוא אתגר מורכב, אך C40 מקווה שהדו"ח יאיץ את מאמצי ההסתגלות. ברוס מדגישה כי מציאת דרכים יצירתיות למשיכת משקיעים תהיה קריטית במיוחד עבור ערים שאינן יכולות להעלות מיסים בקלות או בעלות דירוג אשראי נמוך.

על פי דו"ח נוסף של הברית לזמינות אקלים בציריך, השקעות פרטיות מהוות כיום רק 3% מהצרכים למימון הסתגלות במדינות מתפתחות. עם מאמצי מדיניות מתאימים, ניתן להגדיל נתח זה ל-15%.