פיטר הגסת נגד חיסוני השפעת בצבא: החלטה מסוכנת ומפלגת

מזכיר ההגנה האמריקני פיטר הגסת החליט להסיר את החובה לחיסון נגד שפעת בקרב חיילי הצבא, תוך שהוא מציג זאת כצעד להגנה על חופש הדת והאוטונומיה האישית שלהם. הגסת פרסם בטוויטר כי משרד ההגנה "מחזיר את החופש לכוח המשותף שלנו" ומשעה את הדרישה לחיסון השפעת באופן מיידי.

בנאום מצולם הסביר הגסת את ההחלטה, תוך שהוא מתייחס למדיניות הממשל הקודם כאחראית ל"מלחמה בלתי פוסקת" נגד החיילים, כולל הגבלות על חופש הבחירה הרפואית והביטוי הדתי שלהם. לדבריו, "עידן הבגידה" – בהתייחסו למדיניות החיסונים בתקופת ממשל ביידן – הסתיים, וכעת הצבא יאפשר לחיילים להחליט בעצמם אם לקבל את החיסון נגד שפעת.

הגסת הוסיף כי ההחלטה נועדה למנוע "הגזמות מיותרות" שפוגעות ביכולות הלחימה של הצבא, אך טענתו כי הסרת החובה לחיסון לא תפגע ביכולת הצבא לבצע את משימותיו מעוררת מחלוקת. בנוסף, הוא טען כי החיסון הכפוי פוגע בחופש הדת של החיילים, תוך שהוא מתייחס למדיניות זו כהפרה של זכויותיהם הבסיסיות.

ביקורת על הטענות הדתיות וההיסטוריות

הטענה כי חיסונים כפויים פוגעים בחופש הדת של החיילים מעוררת ספקות, במיוחד לנוכח ההקשר ההיסטורי של ארצות הברית. במאה ה-18, עוד לפני עצמאותה של ארצות הברית, התמודדו תושבי בוסטון עם מגפת אבעבועות שחורות. באותה תקופה התנהל ויכוח ציבורי נרחב על וריאולציה – טכניקה מוקדמת לחיסון, שבה הוזרקו מנות קטנות של נגיף החי למטופלים כדי לפתח חסינות. למרות הסיכון לתופעות לוואי קטלניות, רבים תמכו בשיטה זו מתוך הבנה כי היא יכולה להציל חיים.

בשנת 1721, רופא בשם קוטונ מת'ר פרסם מאמר בעיתון המקומי בו קרא ליישום שיטת הווריאולציה, תוך שהוא מצטט את הניסיון המוצלח באימפריה העות'מאנית. מתנגדי השיטה, ביניהם כמרים רבים, טענו כי היא מנוגדת לרצון האל ומעוררת התנגדות ציבורית נרחבת. עם זאת, בסופו של דבר, השיטה אומצה באופן נרחב והובילה להצלת אלפי חיים.

ג'ורג' וושינגטון וחיסוני הצבא

בשנת 1777, במהלך מלחמת העצמאות האמריקנית, הורה ג'ורג' וושינגטון לחסן את חייליו נגד אבעבועות שחורות. החלטה זו התקבלה על אף התנגדותם של חלק מהחיילים והקצינים, שחששו מהחיסון. וושינגטון הבין כי שמירה על בריאות החיילים חיונית להצלחת הצבא, וכי מניעת התפרצות מחלה בקרב הכוחות תהיה קריטית לניצחון במלחמה.

החלטתו של וושינגטון נתפסת כיום כאבן דרך בהיסטוריה הצבאית והרפואית של ארצות הברית. היא סללה את הדרך לשימוש נרחב יותר בחיסונים בצבא ובאוכלוסייה הכללית, תוך שהיא מוכיחה כי מנהיגים צבאיים מבינים את חשיבות הבריאות הציבורית גם במאה ה-18.

החלטתו של הגסת מנוגדת להיסטוריה ולמדע

החלטתו של הגסת להסיר את חובת החיסון נגד שפעת בצבא נתפסת כצעד לא אחראי, במיוחד לנוכח העובדה כי חיסונים הם אחת הדרכים היעילות ביותר למניעת מחלות ולשמירה על בריאות הציבור. הסרת החובה לחיסון עלולה להוביל לעלייה בתחלואה בקרב חיילים, לפגיעה ביכולות הלחימה של הצבא ולסיכון בריאותי מיותר.

בנוסף, הטענה כי החיסון הכפוי פוגע בחופש הדת של החיילים אינה עומדת במבחן ההיסטוריה והמדע. רוב הדתות המרכזיות בעולם, כולל הנצרות, תומכות בחיסונים כאמצעי להגנה על בריאות הציבור. למעשה, הוותיקן עצמו פרסם הצהרות התומכות בחיסונים, תוך שהוא מציין כי הם מהווים חלק מהאחריות החברתית והדתית של המאמינים.

"החלטתו של הגסת אינה מבוססת על עובדות או היסטוריה, אלא על פוליטיקה מפלגתית. היא מסכנת את בריאותם של חיילי הצבא ומפרה את העיקרון הבסיסי של אחריות ציבורית."

החלטתו של הגסת מעוררת שאלות רבות בנוגע לתפקידו של הצבא בהגנה על בריאות החיילים ובנוגע לאופן שבו פוליטיקה משפיעה על קבלת החלטות רפואיות. נראה כי במקום להתמקד בשמירה על בריאותם של החיילים, הוא בוחר להתעמת עם מדיניות בריאות ציבורית מבוססת מדע.