מודלים של זרימת קרחונים והתכווצותם נשענים על הערכת צמיגות הקרח – מדד להתנגדות הקרח לזרימה. צמיגות הקרח מושפעת מהמאמץ המופעל עליו, ובמשך עשרות שנים השתמשו חוקרי הקרחונים בערך קבוע של 3 במשוואת המאמץ (n) לצורך חיזוי זרימת הקרח.
מחקר חדש שפורסם ב-AGU Advances מראה כי ערך זה עשוי להיות שגוי, וכי ערך של 4 מתאים יותר לתנאים האמיתיים של הקרחונים בכדור הארץ. החוקרים, בראשות מרטין ואחרים, יצרו מודל של קרחון פיין איילנד במערב אנטארקטיקה, אשר התכווץ במהירות, והריצו תחזיות תוך שימוש בערכים שונים של n.
התוצאות היו מדאיגות: במודל עם n=3, ההתכווצות של הקרחון הוערכה נמוך ב-18% מהמציאות, ועליית מפלס הים כתוצאה מכך הוערכה נמוך ב-21%. בתרחיש קיצוני של התכה, הטעות הגיעה ל-35%. פערים אלו מעלים חשש כי מודלים קיימים מזלזלים בסכנות העלייה במפלס הים.
החוקרים מציינים כי שגיאות אלו עלולות להיות מיוחסות בטעות לתהליכים פיזיקליים אחרים במודלים, מה שמגביר את אי הוודאות בתחזיות העתידיות. ממצאים אלו עשויים להוביל לשינוי משמעותי בתחזיות ההתכה של הקרחונים ולהשפעותיהן על מפלס הים העולמי.
«התוצאות מצביעות על כך שהקרחונים עשויים לזרום לאוקיינוס מהר יותר מהצפוי, ויש לבחון מחדש את המודלים הקיימים», אמרו החוקרים.
המחקר פורסם בכתב העת AGU Advances ונתמך על ידי נתונים עדכניים מלוויינים ומדידות שטח. הממצאים עשויים להשפיע על מדיניות בינלאומית בנושא שינויי אקלים והכנת ערים לחופי הים.