רופאים מציעים מרשם חדש: אוויר נקי, דיור הולם ושיעורי ריקוד

ד"ר בארי צוקרמן ועמיתיו במרכז הרפואי בבוסטון התעייפו מלהתמודד עם בעיות שלא ניתן היה לפתור באמצעים רפואיים בלבד. גם הטיפול הטוב ביותר לא הצליח לשפר את מצבם של ילדים עם אסתמה אם הם שבו לבתים נגועים בעובש ומזוהמים במכרסמים. צוקרמן הבין כי נדרש מומחה נוסף לצוות: עורך דין.

בשנת 1993 הקים צוקרמן את מה שיהפוך מאוחר יותר למודל המכונה שותפות רפואית-משפטית (MLP). במודל זה, עורכי דין פועלים לצד צוותי רפואה כדי לטפל בגורמים החברתיים והמשפטיים המעכבים החלמה, כגון כתיבת מכתבים לבעלי דירות לשיפור תנאי הדיור או סיוע בקבלת קצבאות מזון ובריאות. הרעיון המרכזי הוא שטיפול רפואי אפקטיבי דורש יותר מאשר בדיקה קלינית בלבד.

מחקרים הראו כי שותפויות מסוג זה מפחיתים אשפוזים, מקטינים התלקחויות של אסתמה ומביאים לשיפור כללי באיכות החיים. כיום, למעלה מ-450 ארגוני בריאות ב-49 מדינות ובמחוז קולומביה מיישמים את המודל. עורכי הדין אינם מטפלים רק במקרים פרטניים, אלא גם מאמנים רופאים לקדם שינויים מבניים בקהילותיהם באמצעות השפעה על חקיקה ומדיניות.

למרות הצלחתו, המודל עדיין נדיר יחסית. בעשורים שחלפו מאז הקמת השותפות בבוסטון, מדדי הבריאות בארה"ב הידרדרו משמעותית. מחלות כרוניות הופכות נפוצות יותר, תוחלת החיים בקרב אנשים ללא השכלה אקדמית יורדת, ויותר ויותר אנשים מאובחנים או מדווחים על בריאות נפשית ירודה. חלק מהמומחים אף מדברים על "מגפת" מחלות הנפש.

מדוע החברה שלנו הופכת חולה יותר?

בספרו החדש "אימפריית הטירוף: בריאות הנפש מחדש למען כולם", טוען ד"ר ח'אמיר קידיה כי עולם לא צודק הוא עולם לא בריא. לדבריו, מחלות – ובמיוחד מחלות נפש – נובעות מהקצאת משאבים לא הוגנת הנובעת מקולוניאליזם, קפיטליזם וניצול מתמשך של מדינות ועסקים עשירים. קידיה, רופא פנימי בבית החולים בריגהאם אנד וומן בבוסטון, מבהיר כי ביקורתו על המערכת אינה נובעת מהתנגדות לרפואה המודרנית. "אל תפחדו: אני רופא, לא סיינטולוג", הוא כותב בהקדמה לספרו.

בספרו, קידיה מצטרף לקבוצה של רופאים וחוקרים כמו בסל ואן דר קולק, גאבור מאטה ורופה מאריה, אשר חוקרים את מקורות המצוקה הנפשית מעבר לגישה הביורפואית המסורתית. הוא מדגיש גורמים כמו טראומה, סביבה תרבותית ורשתות חברתיות, אך מביא נקודת מבט ייחודית: הוא מחלק את זמנו בין עבודה בבוסטון לבין ניהול ארגון בריאות הנפש בזימבבואה, ארץ הולדתו. המעבר בין שתי התרבויות מאפשר לו לראות כיצד פתרונות רפואיים חייבים להתחשב במציאות של עוני ואי-צדק בחיי המטופלים.

קידיה קורא בספרו ל"סוף העידן שבו הבריאות נתפסת רק כטיפול במחלה" ולמעבר לגישה כוללת יותר, המשלבת טיפול רפואי עם התמודדות עם הגורמים החברתיים והכלכליים המשפיעים על הבריאות. הוא טוען כי ללא שינוי מבני כזה, מאמצי הרפואה יישארו חלקיים ולא יעילים.