בית המשפט העליון של ארצות הברית, הנשלט על ידי רוב שמרני, החליש את אחת מאבני היסוד של הדמוקרטיה האמריקאית כאשר פסל ביום רביעי את מה שנותר מחוק זכויות ההצבעה ההיסטורי של 1965. בפסק דין שנוי במחלוקת בתיק לואיזיאנה נגד קאלי, הרכב השופטים בן ששת הקולות לשלושה הכריע לטובת המדינה תוך עיוות מכוון של החוק, תוך התעלמות מההיסטוריה של תיקוני העבדות שלאחר מלחמת האזרחים ומהכוונות הברורות והבלתי מעורערות של הקונגרס בעת חקיקת החוק.
הפסיקה האחרונה מצטרפת לרצף של החלטות שפוגעות ביכולתן של קבוצות מיעוטים להשפיע על תוצאות הבחירות, וייתכן כי מדובר רק בקצה הקרחון של מהלכים עתידיים שימשיכו לפגוע במאבק נגד אי-השוויון הגזעי במדינה.
הסכסוך על חלוקת המחוזות בלואיזיאנה
העתירה הגיעה בעקבות החלטת בית המחוקקים של לואיזיאנה לשנות את מפת המחוזות הקונגרסיאליים שלה לאחר מפקד האוכלוסין של 2020. המדינה יצרה מחוז קונגרסי אחד בלבד בעל רוב מיעוטים מתוך שישה מחוזות, למרות שיותר מ-30% מאוכלוסיית המדינה היא אפרו-אמריקאית. מחוז בעל רוב מיעוטים מאפשר לקבוצות מיעוטים לבחור נציגים שידאגו לאינטרסים שלהם.
קבוצת מצביעים אפרו-אמריקאים הגישה תביעה נגד המדינה, בטענה כי חלוקת המחוזות מפרה את זכויותיהם. השופטת אלנה קגן, בדעת מיעוט, הסבירה את הבעיה העומדת בבסיס התביעה:
קהילה מיעוטים מגובשת גיאוגרפית ופוליטית, הנתונה לאפליה מתמשכת, נקרעת כך שתאבד את השפעתה הפוליטית. חברי הקהילה יכולים להצביע, אך בשל ההצבעה המקוטבת גזעית במדינה, הם אינם יכולים לקוות לבחור נציג שידאג לאינטרסים שלהם – בניגוד לתושבים הלבנים. קולם שווה פחות, והשפעתם הפוליטית נמוכה יותר.
בית המשפט הנמוך אישר את התביעה, ובתגובה, בית המחוקקים של לואיזיאנה שינה בינואר 2024 את מפת המחוזות באמצעות חוק חדש, תוך יצירת מחוז קונגרסי שני בעל רוב מיעוטים. קבוצת מצביעים המתנגדים לכך, המתארים עצמם כ'מצביעים לא-שחורים', הגישה תביעה נוספת בטענה כי חלוקת המחוזות החדשה מהווה 'ג'רימנדרינג גזעי' בלתי חוקתי. בית המשפט הנמוך דחה את התביעה, והמדינה ערערה לבית המשפט העליון, אשר דן בתיק מחדש השנה בטרם הוציא את הפסיקה האחרונה.
הקשר ההיסטורי לפסק דין פלסי נגד פרגוסון
כדי להבין את הפסיקה האחרונה, יש לחזור לשנת 1896, אז קבע בית המשפט העליון בפסק דין פלסי נגד פרגוסון כי הפרדה גזעית במרחבים ציבוריים חוקית כל עוד המתקנים הנפרדים נחשבים 'שוויוניים'. התיק נדון לאחר שאפרו-אמריקאי בשם הומר פלסי נעצר על ישיבה בקרון רכבת ל'לבנים בלבד' בלואיזיאנה, בניגוד לחוק המדינה. פלסי תבע בטענה להפרת סעיף ההגנה השווה בתיקון ה-14 לחוקה, אשר נחקק 28 שנים קודם לכן כאחד משלושת התיקונים שלאחר מלחמת האזרחים שנועדו להבטיח את זכויותיהם של עבדים משוחררים.
הפסיקה האחרונה של בית המשפט העליון ממשיכה מסורת של החלטות שפוגעות בזכויות המיעוטים, ומחזירה את השעון לאחור במאבק למען שוויון גזעי בארצות הברית.