תעשיית הבינה המלאכותית מגלה שהציבור מתעב אותה

ב-10 באפריל תקף צעיר בן 20 בשם דניאל מורנו-גאמה את ביתו של מנכ"ל OpenAI סם אלטמן באמצעות בקבוק תבערה. מורנו-גאמה, שנעצר באותו היום, פרסם מניפסט שבו הזהיר מפני האיום הקיומי של הבינה המלאכותית. במניפסט הוא קרא לרצח מנהלי חברות AI וקרא לעצמו ברשתות החברתיות "ג'יהאדיסט בוטלרייני" – התייחסות למלחמת המכונות בסדרת המדע הבדיוני "חולית" של פרנק הרברט.

שלושה ימים קודם לכן, באינדיאנפוליס, אדם לא ידוע ירה 13 כדורים לעבר ביתו של חבר מועצה מקומי מטעם המפלגה הדמוקרטית, רון גיבסון, בעוד בנו בן השמונה נמצא בבית. איש לא נפגע, אך פתק שהושאר על מפתן הדלת כלל את הכיתוב: "אין מרכזי נתונים". גיבסון הביע תמיכה בפרויקט להקמת מרכז נתונים באזורו. עד כה לא נעצרו חשודים באירוע.

שני המקרים הללו מהווים דוגמאות מזעזעות לאלימות פוליטית בלתי נסבלת. עם זאת, התגובה ברשתות החברתיות נראתה כמעודדת אותם. אווירה זו התחזקה עוד יותר ב-13 באפריל, כאשר אוניברסיטת סטנפורד פרסמה את הדוח השנתי שלה למדד הבינה המלאכותית, המציג תמונת מצב של התעשייה. הדוח חשף פער משמעותי בין תחזיות המומחים לבין תגובת הציבור לתוכניות התעשייה.

על פי הדוח, 73% מהמומחים הביעו אופטימיות לגבי ההשפעה ארוכת הטווח של הבינה המלאכותית על התעסוקה, ו-69% לגבי השפעתה על הכלכלה. בקרב הציבור, לעומת זאת, רק 23% ו-21% הביעו אופטימיות דומה. כמעט שני שלישים מהאמריקאים מאמינים שהבינה המלאכותית תוביל לפחות מקומות עבודה בעשרים השנים הקרובות.

סקר נוסף, שפורסם במרץ 2026 על ידי חברת גאלופ, חשף מגמה דומה בקרב דור ה-Z. לפי הסקר, אחוז הצעירים שחשו התרגשות כלפי הבינה המלאכותית ירד מ-36% ל-22%, בעוד אחוז אלו שחשו כעס כלפיה עלה מ-22% ל-31%. הנתונים והאירועים הללו מצביעים על מגמה ברורה: התנגדות עממית גוברת לבינה המלאכותית, אותה מגדירה העיתונאית ג'סמין סאן כ"עמדה שבה הבינה המלאכותית נתפסת לא רק כטכנולוגיה רגילה, אלא כפרויקט פוליטי אליטיסטי שיש להתנגד לו... דבר שנוצר על ידי מיליארדרים מנותקים ונגרר על הציבור הלא מוכן".

ברור כי אלימות לעולם אינה פתרון, ואף לא אסטרטגיה פוליטית יעילה. עם זאת, אי אפשר להתעלם מכך שהאופן שבו מתקשרת תעשיית הבינה המלאכותית לציבור תרם רבות לתגובה הקשה הזו.

לשנים האחרונות, מנהלים בכירים כמו סם אלטמן מדוברין אנטרופיק, דאריו אמודי, נוטים בין שני תרחישים קיצוניים: האחד – בינה מלאכותית שתחסל את האנושות באמצעות נשק ביולוגי, והשני – בינה מלאכותית שתשלול לחלוטין את מקומות העבודה או תיצור כלכלה בה יאלצו אנשים לעבור לעבודה זמנית בלבד. גישות אלו עשויות למשוך תשומת לב בכנסי טכנולוגיה או סבבי גיוס כספים, אך הן מתעלמות לחלוטין מהחששות היומיומיים של האמריקאים הרגילים.