ארה"ב מול איראן: האם ההבלגה היא אסטרטגיה או חולשה?

בפגישת עיתונאים שהתקיימה אתמול בפנטגון בעקבות התקיפות האיראניות נגד מטרות באיחוד האמירויות, הצהיר יו"ר המטות המשולבים של צבא ארצות הברית כי פעולותיה של איראן נותרו 'מתחת לסף החידוש של פעולות לחימה נרחבות'. הצהרה זו נתפסת כהפגנת ריסון משמעותי מצד ארצות הברית, הנמנעת מלהסתבך מחדש בעימות צבאי רחב היקף, למרות ההסלמה מצד איראן.

שר החוץ האיראני התריע כי 'על ארצות הברית להיות מודעת לסיכון להיגרר חזרה למלכודת על ידי גורמים עוינים', והזהיר גם את איחוד האמירויות מפני הסכנות. עם זאת, נותרו שאלות רבות: מי הם אותם 'גורמים עוינים'? האם מדובר באיראן עצמה, המנסה להסית את ארצות הברית לעימות?

הניו יורק טיימס פרסם כתבה תחת הכותרת 'הבית הלבן מכריז: המלחמה באיראן הסתיימה, גם כשטילים נורים', תוך שהוא מטיל ספק ברציונליות של ההחלטה שלא להגיב בכוח מרבי. הכתבה מציגה את ההבלגה כהכחשה מצד גורמי הביטחון, במקום אסטרטגיה מחושבת. 'הבית הלבן פונה לקפיצות רטוריות בניסיון להעביר את המשבר הגדול ביותר של נשיאותו מאחוריו', נכתב בכתבה.

נשיא ארצות הברית, דונלד טראמפ, הצהיר בעבר כי כל ניסיון לחסום את מצר הורמוז ייחשב להפרת הפסקת האש. אולם המציאות מורכבת יותר: לעיתים קרובות מדברים מנהיגים במסגרת משא ומתן, ולא כהכרזה סופית. ייתכן שטראמפ עצמו מבין כי חלק ממטרותיו הראשוניות, כמו החלפת המשטר באיראן, אינן ברות השגה, וכי הממשל מעדיף להימנע מעימות ממושך.

אולם, תוך כדי כתיבת שורות אלו, פרסם טראמפ ציוץ חדש: 'איראן חייבת להסכים לוותר על מה שהוסכם, אחרת ההפצצות יחלו'. הצהרה זו מעלה סימני שאלה: האם ההבלגה שהחלה כצעד אחראי הופכת למעשה לאסטרטגיה של הרתעה באמצעות איומים?

המלחמה החדשה בסמים: קנדי נגד תרופות נוגדות דיכאון

במקביל להתפתחויות הביטחוניות, מזכיר הבריאות האמריקני, רוברט פ. קנדי הבן, פתח חזית חדשה במאבק בסמים. אלא שלא מדובר בסמים פסיכדליים, שאותם הוא תומך בשימוש בהם, אלא בתרופות ממשפחת ה-SSRI, כגון זולופט, לקספרו ופרוזאק.

קנדי הודיע על יוזמות פדרליות חדשות שמטרתן לצמצם את המרשמים לתרופות אלו. כיום, אחד מכל שישה מבוגרים בארה"ב נוטל תרופות ממשפחה זו. נשים בכל קבוצות הגיל נוטות להשתמש בתרופות אלו בשיעור גבוה יותר מגברים. השימוש בהן עלה משמעותית בעשורים האחרונים: בין השנים 1988–1994 ל-2005–2008, חלה עלייה של כ-400% בשימוש בקרב מבוגרים ומתבגרים. מאז, המספרים רק ממשיכים לעלות.

במהלך פסגה שעסקה בבריאות הנפש וביתר-רפואה, הצהיר קנדי: 'תרופות פסיכיאטריות ממלאות תפקיד חשוב בטיפול, אך לא נמשיך להתייחס אליהן כברירת המחדל. הן יהיו אחת האפשרויות, לשימוש כאשר הדבר מתאים, תוך שקיפות מלאה ודרך ברורה להפסקתן כאשר הן כבר אינן נחוצות'.

קנדי ציין תופעות לוואי ידועות של תרופות אלו, אשר מדווחות על ידי משתמשים מזה שנים רבות, כולל ירידה בחשק המיני, עלייה במשקל ותופעות נוספות. ההכרזה שלו מעוררת מחלוקת בקרב אנשי מקצוע בתחום בריאות הנפש, אשר חלקם טוענים כי צמצום השימוש בתרופות אלו עלול להוביל להזנחה של מטופלים הזקוקים להן.