המרוץ למינרלים קריטיים: מחיר הסביבה והחברה הענייה בעולם

הפרדוקס של המעבר הירוק: טכנולוגיה נקייה במחיר כבד

מאחורי המהפכה הטכנולוגית הירוקה מסתתר פרדוקס מטריד: המינרלים הקריטיים הנדרשים לטכנולוגיות המודרניות – ממכוניות חשמליות ועד טורבינות רוח, מערכות בינה מלאכותית וטלפונים ניידים – הופכים אזורי כרייה ברחבי העולם ל'אזורי הקרבה'. קהילות מקומיות נאלצות לשלם את המחיר באמצעות מים מזוהמים, בריאות פגועה וזיהום סביבתי כבד.

ליטיום מניע סוללות, קובלט מייצב אותן, נחושת מעביר חשמל, ומינרלים נדירים הופכים טורבינות רוח וציוד דיגיטלי ליעילים ועמידים. כל אלה חיוניים למהפכה התעשייתית הרביעית, אך גם רעילים וצורכים כמויות עצומות של מים לשם הפקה. חוקרים ממכון האו"ם למים, סביבה ובריאות חשפו בדו"ח חדש כי אם שרשראות האספקה של מינרלים אלו לא יוסדרו ויופקדו, הכרייה עלולה להחמיר את מצבן של הקהילות העניות בעולם.

העולם הערבי והאפריקאי: מחיר הדלק למחיר הטכנולוגיה

אחד החוקרים, שמגיע מהמזרח התיכון – אזור שעדיין סובל מההשלכות ארוכות הטווח של אספקת הדלקים שדחפו את הכלכלות במאה ה-20 – מצביע על הדמיון העגום בין עידן הדלקים למהפכה הירוקה הנוכחית. החוקר השני, שמגיע מאפריקה – היבשת המספקת כיום חלק ניכר מהמינרלים הקריטיים לטכנולוגיות המאה ה-21 – מזהיר מפני חזרה על אותן עוולות.

לדבריהם, אם לא יחולו שינויים מהותיים באופן שבו מדינות, תאגידים וקהילות מנהלות את כריית המינרלים הקריטיים, האנושות עלולה לשחזר את אי הצדק של עידן הפקת הנפט – הפעם באמצעות הטכנולוגיות שנועדו לפתור את הבעיות שיצר הנפט.

כריית מינרלים קריטיים: מחסור במים וזיהום סביבתי

אחד הנזקים המשמעותיים ביותר הנגרמים כתוצאה מכריית מינרלים קריטיים הוא השפעתו על מקורות המים. בשנת 2024 בלבד, ייצור הליטיום העולמי צרך כ-456 מיליארד ליטרים של מים – כמות השווה לצריכת המים השנתית של כ-62 מיליון בני אדם באפריקה שמדרום לסהרה.

במקביל, העולם ניצב בפני 'פשיטת רגל של מים' – מצב שבו צריכת המים עולה על קצב התחדשותם הטבעי, מה שמוביל לפגיעה בלתי הפיכה במערכות אקולוגיות. באזורים צחיחים כמו מדבר אטקמה בצ'ילה, פעילות הכרייה אחראית ל-65% מצריכת המים האזורית, תוך התחרות עם החקלאות ומערכות אקולוגיות רגישות. כתוצאה מכך, מפלס מי התהום צנח, לגונות מלוחות הצטמצמו ומי התהום נמצאים בסכנת התייבשות וזיהום.

הזיהום המימי מחריף את המצב. כרייה מייצרת כמויות עצומות של פסולת רעילה ומי שפכים המכילים מתכות כבדות, חומצות ושאריות רדיואקטיביות. לדוגמה, הפקת מינרלים נדירים מייצרת עד 2,000 טונות של פסולת לכל טונה אחת של חומר בר קיימא. לרוב, המינרלים הנדירים מופקים באמצעות בריכות חלחול וכימיקלים המפרידים בין המתכות. כאשר מי השפכים אינם מטופלים כראוי או מאוחסנים בצורה לא בטוחה, הכימיקלים מחלחלים למי התהום ולנהרות, מזהמים אותם באופן בלתי הפיך.

הקהילות המקומיות משלמות את המחיר

במקומות רבים בעולם, נהרות הסמוכים לאתרי כרייה של קובלט ונחושת מזוהמים לחלוטין, מה שפוגע בבריאות התושבים ומשבש את מערכות החקלאות המקומיות. תושבים באזורי כרייה מדווחים על עלייה במחלות נשימתיות, בעיות עור ומחלות כבד וכליה הקשורות לחשיפה לחומרים רעילים.

הדו"ח החדש של האו"ם קורא למדינות, לתאגידים ולקהילות לנקוט בפעולות מיידיות כדי להסדיר את כריית המינרלים הקריטיים. בין ההמלצות: הגברת הפיקוח על פעילות הכרייה, הטמעת תקני סביבה מחמירים יותר, והבטחת שיתוף פעולה עם הקהילות המקומיות כדי למזער את הנזקים הסביבתיים והחברתיים.

סיכום: האם המעבר הירוק יחזור על טעויות העבר?

המרוץ למינרלים קריטיים הוא חלק בלתי נפרד מהמעבר העולמי לאנרגיות נקיות וטכנולוגיות מתקדמות. אך ללא רגולציה מחמירה ושיתוף פעולה בינלאומי, קיים סיכון גבוה שהמחיר הסביבתי והחברתי ייפול שוב על כתפי האוכלוסיות העניות והפגיעות ביותר בעולם. השאלה הנשאלת היא: האם האנושות למדה מהטעויות של עידן הדלקים, או שמא היא עומדת לחזור על אותן עוולות תחת מעטה של חדשנות וקיימות?