הרכבת החשמלית הנשכחת של הרשי בקובה: סיפורו של איש העסקים שהפך לאימפריה מתוקה

בשנת 1916 החל מילטון ס. הרשי, מייסד חברת הרשי, לבנות רשת רכבות חשמליות בקובה. ההחלטה לא הייתה מקרית: מלחמת העולם הראשונה גרמה למחסור בסוכר בארצות הברית, והרשי ביקש להבטיח אספקה יציבה לחברת השוקולד שלו, שהייתה אז כבר תאגיד ענק בתחום. בנוסף, הוא שאף לעקוף את חברת American Sugar Refining, הידועה גם בשם "הסוכר טרוסט", ששלטה בשוק הסוכר האמריקאי.

הרשי ראה בקובה הזדמנות עסקית וכלכלית. האי היה תחת השפעה אמריקאית בעקבות תיקון פלאט, שהפך אותו למעשה למדינת לוויין של ארצות הברית. בנוסף, הרשי התאהב בקובה עצמה – באקלים שלה, בנופיה ובאפשרויות הכלכליות שהיא הציעה.

הרשי פעל לפי עקרון האינטגרציה האנכית: הוא הקים חמישה מטעי קנה סוכר, חמישה מפעלי סוכר מודרניים, בית זיקוק, מספר עיירות תעשייתיות ותחנת כוח מופעלת בנפט עם שלוש תת-תחנות. הרכבת החשמלית שבנה הייתה חלק בלתי נפרד מהמערכת הזו, ונועדה להבטיח שהקנה יגיע במהירות למפעלים ויוטח בזמן, גם במהלך עונת הקציר.

בתחילה, הרכבת כללה מסילה אחת באורך 56 קילומטרים עם שבעה קטרי קיטור שפעלו על פחם או נפט. אך בשל עלות הדלק הגבוהה וחוסר היעילות של הקטרים, החל הרשי להחליף אותם בקטרים חשמליים בשנת 1920. למרות שהייתה זו הרכבת החשמלית הראשונה בקובה, הרעיונות להקמת רכבות חשמליות כבר היו נפוצים באירופה ובארצות הברית.

מעבר להובלת קנה הסוכר, תחנת הכוח של הרשי סיפקה חשמל גם לעיירות הסמוכות, כולל מטאנסאס והעיירות הקטנות יותר באזור. בשנת 1920 פרסם F.W. פיטרס, מהנדס מחברת ג'נרל אלקטריק, מאמר מפורט על המערכת בGeneral Electric Review.

מרכז הפעילות של הרשי בקובה היה עיירת החברה סנטראל הרשי ("סנטראל" הוא המונח הקובני למפעל וסביבתו). העיירה הוקמה על רמה המשקיפה על נמל סנטה קרוס דל נורטה, באמצע הדרך בין הוואנה למטאנסאס, בלב אזור גידול קנה הסוכר.

הרשי ייבא לקובה את מודל העיירה התעשייתית האוטופית שהקים בעצמו בפנסילבניה, אשר הושפע ממתחמי המגורים של משפחת קאדבורי בברמינגהאם, אנגליה. העיירה כללה בתי מגורים, בתי ספר, בתי חולים, חנויות ואפילו תיאטרון, וכללה גם מערכת חשמל ותחבורה מודרנית. המטרה הייתה ליצור סביבת עבודה ומגורים איכותית לעובדים, שתבטיח את נאמנותם ויעילותם.

בשיאה, בשנת 1920, אחת משלושת אתרי הייצור העיקריים של הרשי בקובה עיבדה 135,000 טונות של קנה סוכר, והפיקה 14.4 מיליון קילוגרם סוכר. הרכבת החשמלית של הרשי הפכה לסמל של התיעוש בקובה, והייתה חלק בלתי נפרד מהאימפריה העסקית שהקים מילטון הרשי – אימפריה שנשענה על חדשנות, יעילות ושליטה מלאה על שרשרת האספקה.