חברות שבטיות באלסקה ממשיכות לעבוד עם רשויות ההגירה למרות מחאה

בשנת 2025 החליטו מספר שבטים בארצות הברית להפסיק את שיתוף הפעולה עם שירותי ההגירה והמכס האמריקניים (ICE) בעקבות לחץ ציבורי נרחב. שבט הפוטווטומי מפריארי פרש מחוזה בשווי 30 מיליון דולר עם ICE ופיטר את המנהלים שהובילו את ההסכם, בעוד שבט האונידה מוויסקונסין ביטל חוזים בשווי למעלה מ-6 מיליון דולר והחליף את ראש קבוצת העסקים שלו. שני המקרים מלמדים על דפוס ברור: לחץ ציבורי מצד חברי השבטים הוביל לפרישה ממנגנון הגירושים ההמוני של ממשל הנשיא דונלד טראמפ.

אולם, לא בכל מקום נרשמה אותה מגמה. באלסקה, למשל, חברות שבטיות ממשיכות לקיים חוזים עם ICE למרות מחאות דומות. חברות אלה, המכונות חברות שבטיות ילידיות (ANCs), הוקמו בעקבות חוק הסדר התביעות של ילידי אלסקה משנת 1971, והן פועלות כגופים עסקיים למטרת רווח ולא כשלטון שבטי. בניגוד לשבטים בארצות הברית היבשתית, החברות הללו אינן מחויבות לפעול לפי ערכי הקהילה או דרישות החברים, אלא למלא את חובתן הפיננסית כלפי בעלי המניות.

דוגמה בולטת היא חברת Bering Straits Native Corporation (BSNC), אשר באמצעות חברת הבת שלה, Paragon Professional Services, מחזיקה בחוזים בשווי 88 מיליון דולר עם ICE. בין הפרויקטים: ניהול מרכז המעצר במזרח מונטנה באל פאסו, והובלת עצורים בין ערים כמו ניוארק, ניו יורק, בולטימור ובוסטון. למרות שיותר מ-470 בעלי מניות של BSNC חתמו על עצומה הקוראת לחברה לפרוש מהחוזים עם ICE, הנהלת החברה טרם הגיבה באופן רשמי.

ההבדל המהותי בין החברות השבטיות באלסקה לבין השבטים בארצות הברית היבשתית נובע ממבנה חוקי שונה. בעוד ששבטים כמו הפוטווטומי והאונידה הם גופי שלטון שבטיים, אשר מנהיגיהם נושאים באחריות ישירה לחברי השבט ויכולים להיות מודחים או להידרש לדין וחשבון באסיפות הקהילה, החברות השבטיות באלסקה פועלות כעסקים לכל דבר. הן מחויבות בראש ובראשונה ליצור ערך לבעלי המניות, ולא למלא אחר ציפיות הקהילה.

«אנשים ילידים מכירים בדיכוי. גורשנו בכוח מאדמותינו, נכלאנו בבתי ספר פנימייתיים, והוגבלנו לשמורות. אנחנו לא יכולים — ולא צריכים — להרוויח מדיכוי של אחרים», כתב לוי ריקר, חבר שבט הפוטווטומי.

פרופ' אנני טווידי, מומחית למשפט ילידי באוניברסיטת מיסיסיפי, מסבירה כי ההבדל נובע מהאופן שבו הוקמו החברות השבטיות באלסקה. «עם שבטים בארצות הברית היבשתית, ישנה תשומת לב רבה לפרויקטים הכלכליים שבהם הם מעורבים. אין הפרדה בין הממשל השבטי לבין הפעילות הכלכלית, מה שיוצר אחריות ישירה. באלסקה, לעומת זאת, נוצר מבנה שבו הממשל התאגידי רחוק יותר מבעלי המניות מאשר הקשר הישיר שנראה בשבטים», אמרה.

חוק הסדר התביעות של ילידי אלסקה משנת 1971 נועד, בין היתר, להטמיע בקרב השבטים גישה עסקית יותר. «הרעיון שהם לא צריכים לפעול כמו שבטים טבוע בחוק הזה», הוסיפה טווידי. «החברות הללו נוצרו כדי להפוך לשבטים לגופים עסקיים, ולא לשמור על זהות שבטית טהורה».

הפילוסופיה הזו היא שמבדילה בין אלו שמקווים לראות את BSNC נכנעת ללחץ הציבורי לבין אלו שכבר פעלו. בעוד שחברות ציבוריות רגילות מחויבות בראש ובראשונה ליצירת ערך לבעלי המניות, חברות שבטיות רבות נושאות באחריות נוספת: לשמור על הקהילה ועל ערכיה. אולם באלסקה, המבנה המשפטי והעסקי מונע מהן לעשות זאת.