יחידת הדיאליזה הכפרית בנברסקה נסגרת למרות תקציב של 219 מיליון דולר לבריאות כפרית

חוות היי ספרינגס, נברסקה — מרק פייפר, מגדל בקר בן 65, התרגל לקום מוקדם לטפל בעדרו. אך ב-5:45 בבוקר יום קר בפברואר, העדר לא היה בראש סדר העדיפויות שלו. במשך שלוש וחצי שנים, שלוש פעמים בשבוע, הוא נסע לדיאליזה בבית החולים הקרוב ביותר בעיר צ'אד'רון, מרחק חצי שעה מביתו. ביום ההוא היה זה אחד הטיפולים האחרונים שלו במקום, לפני שהשירות נסגר בסוף מרץ.

פייפר, שחלה בסרטן ופיתח אי-ספיקת כליות, אמר כי כאשר שמע על הסגירה, חשב לעצמו: "אני פשוט אצטבר בנוזלים ומת תוך חודש". הוא אחד מ-17 מטופלים שהסתמכו על בית החולים צ'אד'רון למתן טיפול החיוני המסנן פסולת ונוזלים מהדם. הטיפול, הנמשך כארבע שעות, היה זמין היחיד באזור הכפרי שבו הוא חי. פייפר אינו לבד: הסגירה היא דוגמה נוספת למגמת הירידה המתמשכת בשירותי הבריאות באזורים כפריים בארצות הברית, שם שיעורי המחלות הכרוניות גבוהים יותר ונגישות לטיפול נמוכה יותר מבאזורים עירוניים.

ממשל טראמפ הבטיח לטפל בבעיה זו כאשר השיק בספטמבר את תוכנית "הרפורמה בבריאות הכפרית" בסך 50 מיליארד דולר. עם זאת, נראה כי הסכום אינו מספיק כדי לעצור את המגמה. פייפר אמר: "טראמפ אומר שהוא יעזור לבריאות הכפרית. הדיאליזה היא אחת הדברים שאנחנו ממש צריכים כאן".

חלק מהמטופלים עברו למקומות קרובים יותר לטיפולים, כולל מספר דיירי בתי אבות, אשר נאלצים להתרחק ממשפחותיהם. אחרים, כמו פייפר, נאלצים לנסוע שעות ארוכות למרכזי דיאליזה. הוא מצא פתרון זמני בסקוטסבלף, העיר הגדולה ביותר באזור הפנהנדל המערבי של נברסקה, אך הנסיעה בת שעה וחצי תגדיל את זמן הנהיגה השבועי שלו ליותר מתשע שעות.

ג'ים רייט ואשתו בחרו בפתרון אחר: הם שוכרים דירה קטנה ליד ראפיד סיטי, דרום דקוטה, ומתגוררים שם במהלך ימי השבוע כדי שיוכל לקבל דיאליזה. רייט אמר שהוא מבין את האתגרים הכלכליים של בתי חולים כפריים, אך הדגיש: "אנחנו מדברים על דבר שהוא מציל חיים. זה לא עניין של 'הייתי רוצה להיות שם'. זה עניין של אם לא תעשה זאת, תמות".

כסף רב שלא מגיע ליעדו

ג'ון ריינרס, מנכ"ל בית החולים צ'אד'רון, התמודד עם ההחלטה הקשה לסגור את שירותי הדיאליזה. ההכרזה על הסגירה הגיעה בדיוק כאשר גורמים רשמיים בנברסקה חגגו את קבלת תקציב של 219 מיליון דולר לשנה הראשונה מתוכנית הרפורמה בבריאות הכפרית. למרות הכספים המיועדים, בית החולים נאלץ לסגור את השירות בשל קשיים כלכליים מתמשכים.

ריינרס אמר כי עלות התחזוקה של שירותי דיאליזה בבית חולים כפרי קטן היא גבוהה מדי, במיוחד כאשר מספר המטופלים נמוך יחסית. "אנחנו מדברים על שירות שמציל חיים, אך התמיכה הכספית אינה מספיקה כדי לכסות את ההוצאות".

הסגירה משאירה מטופלים נוספים ללא אפשרות לטיפול קרוב לביתם, ומחזקת את התחושה כי מערכת הבריאות הכפרית ממשיכה להיחלש למרות ההבטחות הממשלתיות.