הקנדיינס של מונטריאול המשיכו להפגין יכולת מרשימה בפלייאוף, כשהפעם ניצחו את הסייברס Buffalo Sabres במשחק השלישי של הסיבוב השני בתוצאה 6:2. ניצחון זה הגיע לאחר שהסייברס הציגו יכולת מרשימה במשחקי החוץ שלהם לאורך העונה, כשהם ניצחו בכל שלושת המשחקים בבוסטון בסיבוב הראשון בתוצאה מצטברת 13:3. עם זאת, מונטריאול הוכיחה שמדובר בקבוצה שונה לחלוטין.
על פי שידורי הטלוויזיה, כ-40 אלף צופים התאספו בסביבתו של אולם הקנדיינס בליל ראשון. מחציתם היו בתוך האולם הגדול ביותר בליגה — ובהתאם, גם הרועש ביותר. המחצית השנייה התפזרה ברחבת החוץ הענקית, שבה נאלצו להוסיף מסך ענק שלישי כדי להכיל את כולם. מונטריאול, למרות שלא הייתה מרכז ההוקי העולמי בימי חייו של רבים מאיתנו, עדיין מצליחה להעביר תחושה של גאווה היסטורית עמוקה.
ממוריס רישאר ועד מארי-פיליפ פואלין, ההיסטוריה של ההוקי קרח בקוויבק עמוסה בהישגים ובגאווה מקומית. אוהדי הקבוצה נושאים עמם ציפיות גבוהות, והלחץ הזה יכול להיות כבד במיוחד עבור שחקנים צעירים בתחילת דרכם. קול קאופילד וניק סוזוקי, למשל, נאלצו להתמודד עם הציפיות הגבוהות עוד בתחילת הקריירה שלהם. אולם כיום, כשסוזוקי מוביל את הקבוצה כקפטן וכשקאופילד הפך למחליק הראשון בהיסטוריה של הקבוצה שכובש 50 שערים בעונה אחת, הם מהווים את הבסיס לדור חדש של שחקני הוקי מוכשרים.
שחקנים צעירים כמו יוראי סלאפקובסקי, ליין האטסון ואיוון דמידוב, שנראים כאילו הם יכולים לשחק בסדרת נעורים בוונקובר לצורכי הטבות מס, הופכים במונטריאול לגיבורי הוקי אמיתיים. בניצחון 6:2, כל כובשי הקבוצה היו בני 25 ומטה, והכוח המשולב של ההתקפה שלהם, יחד עם הרעש הבלתי פוסק של הקהל, יצר אווירה שהדהימה את הסייברס.
הניצחון הזה הוא עוד עדות לכך שהקנדיינס אינם סתם קבוצה — הם תופעה תרבותית שמעבר למשחק עצמו. הקהל הנלהב, ההיסטוריה העשירה והדור החדש של שחקנים מוכשרים הופכים כל משחק במונטריאול לחוויה בלתי נשכחת, הן עבור השחקנים והן עבור האוהדים.