תושבים במזרח התיכון מספרים על החיים תחת הפצצות: 'הפחד נשאר לנצח'

המלחמה הגיעה אל בתיהם של אזרחים ברחבי המזרח התיכון בדרכים שונות ומשונות. אמנה, תושבת מזרח ירושלים ממוצא פלסטיני-אמריקאי, התעוררה באחד הבוקרים הראשונים של המלחמה בעקבות התרעה על שיגור טילים איראניים לעבר ישראל. "איך אני מסבירה לאחותי שבקליפורניה איך נשמעים הפיצוצים כשהחלונות רועדים? יש פחד שמתיישב בלב ולא עוזב לעולם", היא אמרה. "אנחנו חיים במתח תמידי, זה לא עובר. אי אפשר ללכת לשום מקום כי לא יודעים מתי תגיע התרעה למצוא מקלט, ולא בטוח שיש מקלט במקום אליו מגיעים".

בחוסיין, צעיר איראני המתגורר באספהאן עם משפחתו, התעורר באותו יום כששמע את בני משפחתו מדברים על מתקפה זרה. הם ניסו לעזוב את העיר, אך חזרו לאחור כשמטוס קרב הפציץ מגדל רדיו בכביש הראשי. "הם מפציצים חזק מאוד. היום בצהריים הם פגעו במסגד בקצה הרחוב שלנו, אבל תודה לאל שאנחנו בסדר. אהבה ונשיקות", כתבה ספידה, תושבת טהראן, לקרובת משפחה אמריקאית, שהציגה את צילומי המסך ל'ריזון'. "עכשיו הם מפציצים הכל. אין מקום בטוח. אבל אל תדאגי, אנחנו בסדר".

ג'אד, תושב עיר איראנית קטנה, גילה על המתקפה כשעתיים לפני שהפצצות נפלו על שכונתו. עבור הורים לקבוצת כדורעף נשים, ההתעוררות הייתה קשה עוד יותר: הם גילו על המתקפה כשמצאו את בנותיהם בין ההריסות הבוערים של אולם הספורט בבית הספר. "הפצועים דיממו בכבדות, חלקם איבדו הכרה על הרצפה, אחרים צעקו ללא הפסקה. הקולות היו מחרישים אוזניים", סיפר מיר דהדשט, אביה של רוביאב, שמתה בהתקפה. מאז, המלחמה נגעה כמעט בכל פינה במזרח התיכון.

החיים תחת הפצצות: מה נשאר כשהמלחמה מגיעה הביתה

מלחמה בבית שונה מכל מה שאמריקאים רגילים אליו. רוב מי שחוו אותה בעבר היו חיילים שנשלחו להילחם במרחק אלפי קילומטרים. כשהמלחמה מגיעה אל סף ביתך, הכל משתנה. החשמל נעלם, היכולת לצאת החוצה הופכת לסיכון, והחיים הופכים לסדרה של צפירות ופיצוצים. הסכנה מרגישה רחוקה עד שהיא פתאום ממש קרובה – ומוות מגיע ללא אזהרה.

ב-28 בפברואר, במהלך מתקפה מפתיעה של ארצות הברית וישראל, טילים פגעו בבית ספר יסודי במינב ובאולם ספורט בלמרד, שתי ערים על חוף איראן. מיר דהדשט, שבתו רוביאב הייתה באולם כשההתקפה התרחשה, מיהר למקום כששכן סיפר לו על המתקפה. "הפצועים דיממו בכבדות, חלקם איבדו הכרה על הרצפה, אחרים צעקו ללא הפסקה. הקולות היו מחרישים אוזניים", הוא סיפר לאחר שלמד שרוביאב נהרגה. מאז, המלחמה נגעה כמעט בכל פינה באזור.

העלות האנושית: סיפורים שלא נשמעים מספיק

במהלך מרץ ואפריל, שוחח 'ריזון' עם אזרחים ממגוון צדדים בסכסוך על החיים תחת הפצצות ועל המחיר האנושי של המלחמה. רוב שמותיהם שונו כדי להגן על ביטחונם.

המלחמה הפכה לבדידות נוראה. מחסומים חדשים מקשים על התנועה, והחופש שהיה מובן מאליו נעלם. החשמל הופך למותרות, והאוויר מלא בריח של שריפה. עבור רבים, החיים הפכו לסיוט מתמשך שבו כל צפירה יכולה להיות האחרונה.

"אנחנו חיים במתח תמידי. אי אפשר לתכנן כלום, אי אפשר לדעת מה יהיה מחר. הפחד הזה לא עוזב אף פעם".
— אמנה, תושבת ירושלים