איך הצלחנו להביס את ג'ף בזוס? הסיפור מאחורי המאבק על החופש העיתונאי

זהו סיפור על האופן שבו הצלחנו — אתם ואנחנו ב'Mother Jones' — להביס את ג'ף בזוס. הכל החל כשסטיבן קולברט, במהלך תוכניתו, קיבל מסמך מביתו של הרשת שהגביל אותו מלשדר ראיון עם מועמד הסנאט ג'יימס טלאריקו מטקסס. קולברט הגיב בזעם: ”אני פשוט מופתע עד עמקי נשמתי שאימפריה גלובלית ענקית לא תעמוד מול bullies כאלה!” הוא קימט את המסמך והכניסו לשקית זבל של כלב. אך מאחורי התקרית הזו עמדה סיבה עמוקה יותר: הרשת חששה להפר את חוק השידור השווה של ה-FCC, חוק שגופי תקשורת ליליים נהנים מפטור ממנו כבר עשרים שנה.

התזמון לא היה מקרי. CBS, שבבעלות Paramount, ביקשה את אישור הממשל של טראמפ למיזוג עם Warner Brothers Discovery. בדיוק באותה תקופה החליטה הרשת לציית לחוק באופן נוקשה — בדיוק כשהמיזוג היה על הפרק. זה הזכיר לנו מקרים דומים בעבר: כששארי רדסטון, בעלת השליטה הקודמת ב-Paramount, הורתה ל'60 דקות' שלא להרגיז את טראמפ עד לסיום מכירת הרשת. או כשבעלי Paramount הנוכחיים, דייוויד ולארי אליסון, מינו את בארי וייס — עורכת ידועה בהתקפותיה על התקשורת השמאלנית — לעורכת הראשית של CBS.

CBS היא לא היחידה שנכנעה ללחצים פוליטיים. גם 'וושינגטון פוסט' בבעלות בזוס השתנה באופן דרמטי: העיתון החליט שלא לתמוך בקמלה האריס בבחירות, ובמקום זאת פרסם מאמרים שתמכו ב'חירויות אישיות ושווקים חופשיים'. שנה לאחר מכן, פיטר העיתון 40% מעובדיו. כל זה לא היה מקרי — זו הייתה תוצאה של הבעיה הכרונית של העיתונות האמריקאית: העברת האחריות על שירות ציבורי חיוני לידי תאגידי ענק, שאליהם נאמנותם נתונה לרווחים ולא לאמת.

CBS החלה לדחוק את מחלקות החדשות שלה לטובת רייטינג ורווחים עוד בשנות ה-80, והדחיקה ראיון חשוב עם עד מפתח בתעשיית הטבק ב-1995. 'ניו יורק טיימס' החמיץ את משבר האיידס בשנות ה-80, ואימץ את הנרטיב הגזעני של 'על-טורפים' בשנות ה-90. לקראת מלחמת עיראק, 'פוסט' קבר את הדיווחים החשובים שלו על שקרי ממשל בוש בנוגע לנשק להשמדה המונית, בעוד ה'טיימס' נתן במה לעיתונאית ג'ודית מילר שהפיצה את אותן שקרים.

מאז שנות ה-80, מספר משרות בעיתונות ירד ב-80% — מהר יותר מאובדן משרות במכרות הפחם. לאורך השנים, חברות המדיה סיפקו דיווחים מצוינים, אך במקביל נאלצו לעמוד בדרישות הרווחים של בעלי המניות — תאגידי ענק כמו GE, Comcast או קרנות גידור כמו Alden Global Capital, שראו בתקשורת מטרד ולא עסק חיוני.

זו הסיבה שבמשך עשרות שנים שמענו את קול הנשימה של חדרי החדשות המתרוקנים. אך היום, בזכות שיתוף פעולה בין עיתונאים לקהל, אנחנו עדים למהפך: עיתונות עצמאית ובלתי תלויה הופכת למציאות. ב'Mother Jones' אנחנו מאמינים שרק כשהקהל מעורב, אנחנו יכולים להבטיח שהאמת תישאר בראש סדר העדיפויות — ולא הרווחים של בעלי המניות.