ביקורת על 'אפקס': סרט מתח בינוני בנטפליקס עם שחקנית מוכשרת אך חומר לא מספיק

סרטי מתח שורדים על ידי חדשנות, אך לרוע המזל, 'אפקס' לא מצליח להביא דבר מה שלא נראה קודם. למרות שמדובר בעיבוד מחודש לסוגה מוכרת, הסרט של באלטר קורמקור אינו מצליח לרתק או להפתיע, ויותר מזה – הוא מרגיש כמו שלושה סרטים שונים שהודבקו יחד ללא קשר הגיוני ביניהם.

הסרט נפתח בנורבגיה, שם שרליז תרון מגלמת את סשה, מטפסת הרים המנהלת מערכת יחסים מסוכנת עם בן זוגה טומי (אריק באנה). כבר מהסצנה הראשונה ברור שהסרט לא ינסה להמציא את הגלגל מחדש. למעשה, הפתיחה מזכירה מאוד את 'הגבול האנכי' משנת 2000, אך ללא העוצמה או המתח של הסרט המקורי. באנה מופיע לזמן קצר בלבד, וזה כנראה לטובתו.

שמונה חודשים לאחר מכן, סשה מוצאת את עצמה באוסטרליה, שם היא יוצאת למסע רפטינג באזור מבודד שבו אנשים נעלמים ללא עקבות. המקומיים מזהירים אותה שלא ללכת לבד, אך היא מתעלמת מהם – כנראה משום שהיא לא צפתה אף סרט מתח קודם לכן. כאן נכנס לתמונה בן (טארון אגרטון), צייד שמתגלה במהירות כאנטגוניסט הראשי. הוא מאתגר את סשה לצעוד לתוך היער ולהפוך למטרת ציד, תוך שהוא מפעיל נגדה את יכולותיו כצייד מיומן. הסרט הופך לסוג של משחק קטלני, אך ללא ההשראה או העומק של סרטים כמו 'המשחקים הרעילים' או 'הטורף'.

הבעיה העיקרית ב'אפקס' היא חוסר העקביות בדמותו של בן. אגרטון מנסה לשחק מגוון רחב של אישיות – החל מצייד כועס ועד לרוצח סדרתי כריזמטי – אך ללא קו מנחה ברור. לעיתים הוא נראה כמו נבל קומי, ולעיתים כמו מפלצת חסרת אנושיות, מה שמקשה על הצופה להתחבר אליו או להבין את מניעיו. למרות שתרון היא שחקנית מוכשרת ביותר, גם היא לא מצליחה להציל את הסרט מחוסר ההגיון בעלילה.

בסופו של דבר, 'אפקס' מרגיש כמו ניסיון כושל ליצור מתח באמצעות נוסחאות ישנות ללא תוספת של ממש. הסרט לא מצליח להעביר תחושה של סכנה אמיתית או מתח בלתי צפוי, והוא נותר בסופו של דבר בסרט מתח בינוני שמהר מאוד נשכח.